סיפורה של שידה

לקראת יום ההולדת שלי היתה לי תוכנית לצבוע ולרפד מחדש כורסא שעומדת בחדר השינה שלנו – כמעין מתנה שלי לעצמי. בסוף לא הגעתי לזה (כי קורונה וסגר והחיים בכלל). עכשיו כשאני חושבת על זה, עבר המון זמן מאז שנתתי את תשומת לבי המלאה לרהיט ישן – דבר שאני נהנית מאוד לעשות.

אז נכון לעכשיו, בפוסט הזה – במקום לעשות את הדבר עצמו, אסתפק בלכתוב עליו.

כשעברנו אל הדירה הנוכחית שלנו, מצאנו את עצמנו עם רהיטים רבים שבעלת הדירה השאירה אחריה ואמרה שנוכל לעשות בהם מה שנרצה. חלק מייד פרסמתי באתר אגורה, חלק העברנו לקרובי משפחה, וחלק הפכו לשלנו. וכשאני כותבת ״הפכו לשלנו״ – אני מתכוונת לזה. הם לא נותרו כשהיו: הם רופדו, נצבעו ותוקנו, ובכך ״הפכו״ לשלנו באמת.  

שידה אחת מיוחדת, עמדה וחיכתה לי. יותר משנה לא נגעתי בה או התייחסתי אליה. אולי עוד התלבטתי אם שווה להשקיע בה את המאמץ. כשהגיע האביב ואיתו מזג האויר שמזמן עבודה נעימה בחוץ, החלטתי שהגיע הזמן.  

לפני הצביעה, היו גם כמה תיקונים לעשות. 

בשלב הראשון היה צריך להחליף לשידה את הגלגלים שהיו חלודים ועקומים, ממש ברמה שלא ניתן היה להזיז אותה ממקום למקום. 

מסתבר שגלגלים מהסוג ובמידה הזו כבר מזמן לא מייצרים. לבסוף מצאתי בחנות אלקטרו סליל בתלפיות משהו קרוב מספיק, והכי חשוב – פונקציונאלי. אחרי שהחלפתי את הגלגלים, יכולתי להוציא את השידה בקלות החוצה אל המרפסת להמשך העבודה. 

בחלקה העליון של השידה, הנפתח כלפי מעלה, מצאתי ארבעה ברגים קטנטנים שהשתחררו. 

כשהתייעצתי בעניין עם נגר שאני עובדת איתו, הוא הסביר לי שעם השנים והשימוש – החורים של הברגים התרחבו כל כך עד שלא ניתן עוד להבריג אותם חזרה פנימה. הוא הסביר לי גם מה עלי לעשות. 

סתמתי את החורים עם חלקי גפרורים, ואז הברגתי פנימה את הברגים – שעכשיו היה להם במה להיתפס. 

בשלב הזה השידה עמדה מתוקנת וכמעט מוכנה לצביעה:

הסיבה המרכזית שהביאה אותנו לשכור את הדירה בה אנחנו גרים עכשיו, היא המרפסת הגדולה. לצד יצירות הסליים והגואש של הבנות, כמעט כל עבודות הצביעה שלי נעשות בחוץ.

פירקתי מפנים השידה עוד שני מדפים קטנים מפלסטיק שיחד עם הגלגלים והידיות – עתידים היו להיצבע בצבע אחר מהשידה עצמה. 

פרשתי סדין גדול בו אני משתמשת כשאני צובעת. הסדין מלא בכתמי צבע ישנים ומזכיר לי עבודות צביעה קודמות ומשמחות. 

את עמודי המתכת של השידה והגלגלים שבבסיסם ציפיתי במסקינג טייפ. 

חסרה פה תמונה של המברשות בהן השתמשתי, של הכפפות שלבשתי כדי להגן על הידיים, וכמובן של פחית הצבע. השתמשתי בצבע על בסיס שמן בגוון שבחרתי מתוך מניפת הצבעים של טמבור. בחנות גיוונו לי את הגוון המבוקש. 

צבע חדש לרהיט ישן מייצר שינוי דרמטי. מצד אחד אני יודעת שמדובר באותו הרהיט, ומצד שני התחושה היא שמדובר ברהיט אחר לגמרי. 

לצבע שמן לוקח הרבה מאוד זמן להתייבש באופן מלא, ועוד יותר כשצובעים שתי שכבות. בשלב הזה עשיתי הפסקה וחזרתי לעבוד על השידה למחרת. 

עכשיו קילפתי את המסקינג טייפ מהעמודים והגלגלים, וכיסיתי בניילונים את צדדי השידה. השתמשתי בספריי בגימור מט של חברת mtn. צביעה בספריי היא פשוטה וקלילה, והצבע מתייבש ממש מהר. 

קניתי ידיות עץ פשוטות, וגם הן וגם המדפים הפנימיים קיבלו את אותו הטיפול בספריי סגול. 

את הצבעוניות בחרתי בהתאם להעדפותיה של הקטנה שלי. ייעדתי את השידה לחדר של הבנות, ובזמנו כחול וסגול היו הפייבוריטים שלה. 

חיברתי את הידיות והמדפים חזרה אל השידה. 

התוצאה לא מושלמת, אבל זה לא נורא – האמת שזו כבר ממש אידיאולוגיה שלי.  

השידה עומדת קרוב לשנתיים בחדר הבנות, ולקטנה שלי כבר נמאס ממנה. היא רוצה שולחן כתיבה כמו של אחותה הגדולה. במקום להתבאס ולשאול את עצמי איך היא לא מעריכה את ההשקעה האדירה שנכנסה בשידה, אני דוקא מתרגשת. 

יום אחד השידה הזו תהיה שלי: את הסגול אני אהפוך לאדום. זה יהיה נהדר. 

מה דעתכן על הפוסט הזה? שמתן לב שהוא מאוד אחר מפוסטים קודמים שלי? הייתן רוצות שאכתוב עוד כאלה? כל כך אשמח אם תכתבו לי בתגובות.

הנה, ממש כאן ↓