שבר של זהב

קינצוגי לציפורניים

לפני מספר שנים קיבלתי במתנה שיעור פילאטיס אישי. איך שהתחיל השיעור, המורה כמו הסתערה עליי עם מגוון תרגילים קשים וקשים יותר. הרגשתי שאני בגיבוש לסיירת והיה לי לא נעים. אחרי בערך עשר דקות שהרגישו כמו נצח, עצרתי. אמרתי למורה ש״לקרוע״ את עצמי זה לא הקטע שלי. השיעור המשיך באווירה רגועה יותר.

בויג׳נאנה יוגה, שלשמחתי חזרתי לתרגל בתקופה האחרונה, יש מונח: הרפיית המאמץ. הרעיון בהרפיית המאמץ הוא להגיע לתנוחה מסויימת ממקום של רכות והרפייה. העניין הוא לא לנסות להצליח בכל כוחותיי, אלא דוקא מתוך עבודה רפויה ונינוחה יותר – למצוא את המקום שנכון לי לעת עתה. בויג׳נאנה יוגה אין שאיפה להגיע לתנוחה ״מושלמת״.

אין מושלם.

נקטרינה מושלמת

אני מוצאת את עצמי נמשכת שוב ושוב אל מה שהוא לא מושלם (וכאן כתבתי על זה ממש). הבלוג הזה שלי והפוסטים שנמצאים בו, גם הפוסט הזה שאתן קוראות ממש עכשיו – כולם תוצר של האמונה שלי בלא מושלם.

או כמו שסת׳ גודין כותב:

…We get a huge benefit from making a simple commitment:

Don’t miss deadlines.

The benefit is that once we agree to the deadline, we don’t have to worry about it anymore. We don’t have to negotiate, come up with excuses or even stress about it.

It won’t ship when it’s perfect.

It will ship because we said it would.

יותר מזה, אני מוצאת שיש פעמים בהן אני מגיעה לכתיבת פוסט מתוך קושי או תחושת שבר. יש פוסטים בבלוג הזה שנכתבו מתוך עגמומיות וייאוש. ובגלל שפוסט צריך (כך החלטתי) לעלות מדי שבועיים, הרגשות שפועמים בי באותה נקודת זמן עשויים להתנקז אל תוך הטקסט שלי.

ייבוש ורדים

בחורף לפני שנתיים התחלתי לייבש פרחים. התחלתי אוספת את עלי הכותרת שנשרו להם מהזר שקניתי לשבת או ממש מפרקת את הפרחים הקמולים, ואז מפזרת את העלים הצבעוניים על מגש – וככה נותנת להם להתייבש. לאט לאט. יש איזה יופי מיוחד לפרחים בתצורה הזו שלהם: יבשים ופריכים (שבריריים ממש), דחוסי צבע וטקסטורה.

לעיתים אני מזדהה עם עלי הכותרת היבשים והדחוסים האלו. גם לנו יש תקופות של עייפות ושל יובש, תקופות של שבריריות ושבר. בימים כאלו אני מנסה להזכיר לעצמי שזה בסדר, שגם במצב הזה יש הרבה מאוד יופי.

איחוי שברים

דוגמא נוספת למציאת היופי מתוך אי השלמות ומתוך השבר – היא באמנות הקינצוגי.

קינצוגי היא אמנות יפנית עתיקה של תיקון ושחזור כלי חרס. ״קין״ ביפנית זה מוזהב, ו״צוגי״ זה חיבור – משמע, חיבור מוזהב. כאשר כלי נשבר לחתיכות, מאחים אותו בעבודה איטית ועדינה ואת הסדקים והשברים ממלאים בלכה יפנית מיוחדת אשר מעורבבת בה אבקת זהב. ממש כמו עיקרון הוואבי סאבי (עליו כתבתי בזמנו באותו פוסט על לא מושלם), שהכל ארעי ובלתי שלם, גם אמנות הקינצוגי צמחה ככה״נ מתוך הרוח והאסתטיקה של טקס התה היפני.

בשיטוטיי ברשת מצאתי את הסרטון המקסים הזה שעלה ממש לפני כמה חודשים ומתאר בפירוט את אמנות הקינצוגי דרך סיפורה של מִיהוֹ קָטָאוֹקָה ארליך, יפנית-ישראלית שהיא אמנית ומורה לקינצוגי. לדבריה, כלי שעבר קינצוגי הוא חזק ועמיד יותר משהיה מלכתחילה.

תפוז דם מושלם

אי שלמות, קשיים ושברים הם חלק אינהרנטי מהטבע ומהחיים. השאלה האמיתית היא איך נבחר להתייחס לתחושות האלו. אמנות הקינצוגי יכולה ללמד אותנו שיעור חשוב: כשמשהו נשבר, יש עוד אופציות מלבד העלמה או השלכה של הדבר הזה הרחק מאיתנו. אנחנו לא צריכות לנסות ולמחוק את הקשיים והשברים שלנו, אנחנו לא צריכות להשליך אותם הצידה. במקום אנחנו יכולות לנסות ולהכיר בהם ולתת להם מקום אמיתי בחיינו וכך, בסופו של דבר, להיטיב עם עצמנו.

מילוי ועיטור זהב לכלי הסדוק והשבור, שקול לתשומת לב וחמלה שאנחנו נותנות לקשיים ולשברים שלנו עצמנו. בשנים האחרונות אני מנסה לתת יותר מקום לקושי ולעצב שלי. אני מנסה להכיר בו ולחבק אותו כשהוא מגיע, אפילו להתיידד איתו.

מלון אורחים – ג'לאל א-דין רומי 

להיות אנושי זה מלון אורחים.
אורח חדש מדי בוקר.
שמחה, דכאון, רשעות,
מודעות חולפת מגיעה
כאורח בלתי צפוי.
קבל את כולם בברכה ובדר אותם!
אפילו אם הם קהל של עצבונות,
שמנקה את ביתך באלימות
מכל רהיטיו,
עדיין, התייחס לכל אורח בכבוד.
ייתכן שהוא מרוקן אותך
בעבור עונג חדש.
המחשבה החשוכה, הבושה, הרשעות,
פגוש אותם צוחק בדלת,
והזמן אותם פנימה.
היה מלא תודה לכל מי שבא,
כי כל אחד מהם נשלח
כמדריך מלמעלה.

התרגום מתוך ספרה של מתי ליבליך "האדם בקצה האגו"
מטבח לא מושלם

אני מנסה לתרגל את פילוסופיית הוואבי סאבי והקינצוגי בדרכים קטנות ויומיומיות, וכתזכורת מתמדת לעצמי לעשות זאת ישנן הציפורניים שלי. כן, כן – קראתן נכון. אני יכולה למצוא את עצמי מתפעלת מציפורניים של אחרות שעברו טיפול לק ג׳ל מרהיב ומדוייק, אבל זה ממש לא בשבילי.

אני נהנית לעקוב אחר התהליך של התקלפות הלק. השבירות והשאריות הצבעוניות על הציפורן יפות בעיניי. אני אוהבת את התחושה הזו, בקצה האצבעות שלי, שהכל זמני ומתחלף. אני שמחה להוות עדות לאמת הזו. על הציפורניים שלי עכשיו – שברים אדומים קטנים שנותרו עוד משמחת בר המצווה של אוריאל. החלטתי לשמור עליהם עוד תקופה. לפני שנכנסה שבת הוספתי שכבה של נצנצים מוזהבים שתחזיק את השברים האדומים תחתיה.

קינצוגי.

קינצוגי לציפורניים
כתמיד, כל כך אשמח אם תכתבו לי בתגובות. 
הנה, ממש כאן ↓

22 Comments

  • ראשית, כיף לקבל פוסט לווטסאפ, מוצא חן בעיני.
    אני גם נמשכת לאי השלמות ולמראה המקולף, המעט שבור.

    • הו! זה משמח אותי שהפורמט מוצא חן בעינייך. אני בהחלט עוד לא מתרגלת..
      טים לק מקולף לנצח נצחים!!

  • יפה ומדויק. שנזכה למרוח לקה מוזהבת ומנצנצת על השברים של עצמנו, בחמלה, ולהציג אותם על יופיים ושברונם.

  • היפנים האלה, יש להם כל כך הרבה חכמה ויופי, כל פעם מחדש אני נפעמת מהם. העניין איתם, זה שגם כשהם חוגגים את השבר, זה יוצא להם מושלם. בגלל זה מרגיש לי תמיד שלפנות אל היפנים בשביל השראת החוסר שלמות, קצת חוטא למטרה. אבל את הצלחת!!! זה כנראה אני שנתקעת בצורך בשלמות. וזה מונע ממני ומהעולם כל כך הרבה…
    פוסט שלמות 🙃 התמונות יפיפיות, הלק מהמם ומרגש. ואת! דיברת אלי יפנית והבנתי. תודה.

    • תקשיבי, את כל כך צודקת. היפנים האלה.
      אז אכן, פשוט החלטתי לעשות ריקליימינג לוואבי סאבי, קינצוגי והדרך עוד ארוכה 🙂
      תודה רבה, אביטל – על הקריאה והמילים הטובות שהשארת לי כאן. זה מאוד משמח.

  • את מהממת ומדוייקת
    בא לי שנפגש ואביא לך חיבוק גדול
    שולחת וירטואלי לבנתיים
    החיים הם מלא שברים ולא שלמים
    שעדיף למצוא את היופי בתוכם

    • אלה יקרה,
      ואת שעובדת בחימר ויוצרת כלים יפיפיים – מעניין אותי מאוד מה דעתך על קינצוגי ממש.
      גם לי בא שניפגש! כמה שנים כמה..
      תודה על הקריאה והמילים הטובות טובות.

    • תודה רבה, מעין, על הקריאה והתגובה פה.
      וכידוע לך, הכל התחיל מהשיעור איתך..
      כבר תקופה ארוכה (שנים) אני אומרת לעצמי שאני צריכה לכתוב על זה.
      אני שמחה שזה קרה.

  • פספסתי, איך מקבלים את הפוסט לווטסאפ? ובהקשר יותר רציני – לאחרונה נתקלת מכמה מקורות בוואבי סאבי, מעניין לקרוא גם אותך בהקשר זה. ואהבתי מאוד את השיר של גלאל א דין רומי. תודה!

    • הי אמה,
      אשלח לך את הלינק לקבוצת הווטסאפ 🙂
      תודה לך על הקריאה והתגובה פה,
      וכן – הרעיון של אי השלמות הולכת איתי דרך ארוכה.
      העיסוק והכתיבה שלי בנושא הם מעל הכל – תזכורת לעצמי.
      אני חושבת שאני צריכה את זה.

    • תודה רבה, נועה!
      ממש רעיון נהדר איתה, איזו אישה מיוחדת.
      וקטע שהיא ברחובות, אנחנו שם לא מעט…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *