חופשה משפחתית מורחבת שנדחתה פעם ואז עוד פעם בגלל המגפה, לבסוף התממשה. כך שסביב ראש השנה בילינו שבוע וחצי באיטליה. נחתנו חזרה בארץ רגע לפני שבת – כיפור – שבת – חג – שבת – חג – שבת.
מספרים לי שהשבוע יש רצף של ימי חול, מהיום ועד לסוף השבוע. היתכן? מי אני ומה קורה פה בעצם?
אז רגע לפני שאני מביטה קדימה ומתאפסת על עצמי (כאילו שיש דבר כזה באמת), אני נודדת אחורה ומשיבה איתי כמה פריימים שצילמתי בחופשה האיטלקית שלי, בתוספת הגיגים.
כביסה של מעלה
בבית בו שהינו לא עמד לרשותנו מייבש, כך שיצאתי עם הכביסה החוצה אל החבלים המתוחים בין העצים. אטבי פלסטיק צבעוניים וישנים חיכו לי שם. השמש הטוסקנית לא ריחמה עליהם, וחלקם התפצלחו תחת מגע אצבעותיי.
כביסה זה יומיומי אצלי: למכונה, למייבש, לקפל, לפזר לארונות – ושוב. (ושוב.)
בטוסקנה, תחת עצי הזית אל מול הנוף, מעשה הכביסה לבש ריטואל אחר, רוחני כמעט.
זכר למטבח
בעלת הבית לקחה אותנו לסיבוב קטן כשהגענו. במטבח היא התנצלה על הנקודה השבורה בשיש – זו שחושפת את המטבח שהיה שם פעם, לפני ששופץ. מיותר לציין שזו בדיוק הנקודה שהפכה לאהובה עליי בחדר ואולי בבית כולו.
I was reminded that aesthetic beauty is as much about how and whether you look as what you see … the wonders do not cease. It is our attentiveness that is in short supply, our ability and willingness to do the work that awe requires.
John Green
(היומיומי הוא פלאי)
עיר ואגדה
בדרכנו חזרה אל שדה התעופה עברנו באורבייטו, אחת הערים היפיפיות והאהובות עלי באיטליה (שקרובה ללבי כבר שנים ארוכות). באותו יום הייתי במצב רוח ממש לא משהו, ומצאתי את עצמי חוששת מהמפגש עם העיר שאני כה אוהבת ושלא יצא לי לבקר בה יותר מעשור.
לכל אורך השהות שם לא נפתחתי באמת אל היופי. הצצתי בו, הכרתי בו, והבטחתי לעצמי שבאחד הימים עוד אשוב אל אורבייטו, שהקתדרלה שלה היא ללא ספק המדהימה ביותר שיצא לי לבקר בה.
כביסה של מטה
הבוקר, חזרה בדירתנו הירושלמית, בשעה שקיפלתי כביסה (נו, כן) – חשבתי על הערימות כמייצגות נקודה בזמן. עוד כמה שנים יש לי לקפל דובוני אכפת לי והלו קיטי? אני בקצה של התקופה הזו. ממש בקצה. נתקפתי דחף לתעד את הערימות המקופלות, ואכן צילמתי מעט.
צפו פוסט עתידי על כביסה כמסמלת את הזמן החולף.
הלאה אל השגרה, indeed… נראות נהדר, הפלאות האיטלקיות ואלה המכובסות. אני בכלל חווה את חלוף הזמן דרך החלפת ארונות קיץ חורף, וסינון כל הבגדים שהיו פעם של הללי, ואחר כך של גילי, ואחר כך של תמר, והחורף יצטרכו למצוא להם משפחה חדשה…
מיטלי, אני לא יודעת איך זה אצלך –
אבל כמויות הזמן שהולכות על ארגוני הארון, מיונים, מסירות בגדים, לדאוג שכל אחת ואחד יהיה את כל מה שהם צריכים לעונה החדשה…
ואכן – הזמן חולף לו. אין לתאר כמה הכל זז מהר.
דברים שרק את יכולה להראות לי… אם היית מראה לי את התמונות בלי להגיד לי מקום לא הייתי יודעת שזה שם! אין עלייך
איזה כיף מיכלי, ממש תגובה משמחת.
ומרוב שהיה שם כיף ורגוע ומלא בהתרחשות –
האמת שצילמתי ממש מעט…
אוהבת את האופן שבו את מתעדת גם נסיעות לחו״ל. בעדינות, בהתמקדות ובצלילה פנימה.
תודה רבה, נעמה יקרה.
היה לך חלק של ממש בבחירה שלי לכתוב את הפוסט הזה.