אי שם באמצע החורף כשהמילה ״תחפושת״ מתחילה להישמע אצלנו בבית, אני חוטפת התקף חרדה קטן. מערכת היחסים שלי עם החג שזה עתה חלף לו היא מורכבת.
מאז שאני ילדה אני לא אוהבת את פורים. כמבוגרת, אני לא במיוחד נהנית או מעוניינת להתחפש. ובכל זאת, בכל מה שקשור לילדים שלי – אני מושקעת ומשקיעה בפורים יותר מכל חג אחר.
אני לא יודעת לתפור. ממש שום דבר מעבר להעברת חוט ומחט בסיסית ביותר. מה שאני כן יודעת, ואפילו אוהבת, זה ללקט פריטים. אני חושבת שזה מתחבר לחיבה שלי לדברים הקטנים.
ליקוט פריטים לתחפושות של הילדים הוא בעצם סוג של ליקוט פלאות.
כמעט מדי שנה, בעוד שהבנות יודעות ומחליטות בעצמן למה הן הולכות להתחפש – אוריאל נוהג להשאיר לי את ההחלטה.
אז ברור שיש לו זכות וטו בה הוא השתמש לא פעם, אבל במהלך השנים הוא בהחלט זרם איתי באומץ לעבר תחפושות לא בדיוק טיפוסיות לילד ואז לנער בגילו.
השנה ההחלטה התקבלה ממש ברגע האחרון, בבוקר יום שלישי: מרטי מקפליי, גרסת 1985. ברגע שהיתה לי מטרה ברורה – יצאתי אל חנות המציאון הסמוכה לביתנו, ומשם המשכתי וליקטתי.
ז׳קט ג׳ינס, ווסט אדום (מצאתי מעיל מושלם שפשוט גזרתי לו את השרוולים), משקפיים, שלייקעס ועוד. הפריט שהיה הכי קשה לאתר? אוזניות של ווקמן. נכון, לפני שני עשורים לכולנו היו כאלה בבית – אבל כשסופסוף מצאתי כאלה בחנות מוצרי חשמל ״של פעם״ ברחוב צדדי של המדרחוב – הרגשתי כאילו נפל לידי אוצר, לא פחות.
קשה לי לתפוס את זה, אבל הסרט בחזרה לעתיד יצא לפני ארבעים שנה. צפיתי בו אולי שנתיים מאוחר יותר כשהייתי בכיתה ב׳, ומשהו בי השתנה לעד: מדובר בסרט שבמובנים רבים הצית את האהבה שלי לקולנוע ופשוט נכנס לי עמוק עמוק ללב.
ממש בהתאמה, השנה גם התחפושת של אוריאל נכנסה לי ללב, וידעתי שאני רוצה לספר את הסיפור שלה כאן בבלוג. אוריאל זרם איתי שוב כשהסכים לצאת לסשן קצר של צילומי חוץ.
בשעת הזהב יצאנו למבוא סם שפיגל באיזור התעשיה של תלפיות. זה מקום שהוא בעצמו מלא נוסטלגיה בשבילי, וקרני השמש המאוחרת שליטפו אותנו העצימו את החוויה.
״זה כאילו שהתחפושת שלי היא בעצם גם התחפושת שלך״ – אמר לי אוריאל כשחזר מבית הספר ביום רביעי.
מעולם לא חשבתי על זה ככה, אבל נדמה לי שהשנה הוא צודק.
יצא שלמות. היה גם סקייטבורד?
תודה, נעמה אהובה.
סקייטבורד דוקא לא היה!
בעיקר לא רציתי שהוא יצטרך להיסחב עם זה כל היום..
הליקוט שלך זאת אומנות דניאלי
פשוט
מ ו ש ל ם
מעייני האהובה שלי.
תודה וחיבוק.
תחפושת מעולה! סרט מושלם! אדיר שמצאת הכל ככה. החברים שלו ידעו במה מדובר? 🧐 לא מזמן צפינו בסרט עם הילדים והוא עדיין סרט מעולה. בניגוד לסרטים ישנים אחרים שלא עמדו במבחן הזמן… (את אי טי למשל היה צריך לראות במהירות כפולה, כי הוא איטי בהגזמה 😆). ומזוית של אמא שגם משקיעה בטירוף בתחפושות (אבל כן תופרת, מדביקה, צובעת והכל בהגזמה), גם ההערה של אוריאל יש בה משהו. גם אם זאת תחפושת שהם בחרו, זה שאנחנו מכינות אותה, יש בזה מהאנחנו. אני ממש אוהבת את החג הזה. ובכל זאת, כבר שנה שניה שזה פשוט קשה ועצוב, אני שמחה שפיספסנו אותו השנה. 🙄🩷
אביטל, איזה כיף שכתבת לי כאן.
האמת שכשיצאתי לליקוט הפריטים, וידעתי שאני צריכה למצוא הכל באותן שעות ספורות –
ממש הרגשתי שכוחות הקוסמוס איתי 🙂
אפילו פגישה שהיתה קבועה לי באותו הזמן והיתה ממש מסבכת לי את העניינים,
פתאום התבטלה לי באופן לא צפוי..
מסכימה איתך לגמרי שזה סרט שמחזיק את הזמן.
רוצה עוד אחד? פארק היורה! ראינו לאחרונה עם הילדים והוא עדיין ממש אדיר!
ואת צודקת – זו תחפושת שבסוף היא פרי של מערכת יחסים. מרגש.
תמשיכו להנות במסע המדהים שלכם. וואו וואו.
באמת תמיד התחפשות של הילדים שלך הן עבודות אמנות ברוח הפלאות!
תודה מיכלי מקסימה.
קטע שפתאום יצרתי את הקישור הזה.
זה לא היה אצלי בראש קודם.