מה טוב

בבית הספר היסודי ״פרנקל״ שבגבעה הצרפתית בירושלים, פתחנו כל בוקר בתפילת שחרית. המילים הראשונות ששרנו היו ״מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב״, מילים של הכרה בטוב והודיה. הבוקר, במהלך הכתיבה של הפוסט הזה, נזכרתי בתפילה הזו ובמנגינה שבה היינו שרים אותה, והתרגשתי מאוד.

יש לנו נטייה להתמקד במה שבעייתי, במה שמצריך תיקון. קל לנו יותר להתבאס ולדאוג, מאשר לשמוח ולחגוג. בטבעיות מלאה נמצא את עצמנו מתעסקות במה שרע, ולא נשאל קודם כל – רגע, מה טוב?

בפוסט היום: כמה מחשבות ורפרנסים בהקשר הזה.

לסנן את מה שאני צורכת

הבחירה בטוב היא בחירה יומיומית, ויוצא לי לחשוב עליה לא מעט בהקשר של מה שאני צורכת: מה אני קוראת, למה אני מאזינה ובמה אני צופה. כבר שנים שאני לא שומעת או צופה בחדשות, אני די משוכנעת שמדובר ב- 99% רעל. יותר מזה, אני לא צופה בשידורי הטלוויזיה. לעיתים נדירות ביותר אנחנו מחברים את הממיר הדיגיטלי שקנינו ב-2009. אני מנסה מאוד לא לפגוש פרסומות, פרומואים, מבזקים. אני כן מאזינה לפודקאסטים (ואגב, המלצות כאן וכאן וכאן), וצופה בסדרות בסטרימינג ובאפליקציות (כמובן ישנו גם מועדון הסרט הטוב דיו). אני מסננת ובוחרת.

הרעל היומיומי שלי הוא ברשתות החברתיות. כן, יש שם גם טוב – אבל לא רק טוב. מהרשתות החברתיות אני מרגישה שכעצמאית וכבלוגרית אני לא יכולה להרשות לעצמי להתנתק (ואולי אני טועה?). אני כן מנסה להמעיט (וכתבתי על זה כאן וכאן), אבל לא לגמרי מצליחה. תלוי ביום, תלוי בתקופה.

להחליף עדשה

בהרצאת טד של דוויט ג׳ונז, מי שהיה צלם של מגזין הנשיונל ג׳אוגרפיק במשך שנים רבות, הוא מבקש מאיתנו להחליף את העדשה שלנו ולחגוג את מה שטוב ונכון בעולם. וזה קשה, הרי המדיה זורקת עלינו ללא הפסקה את כל מה שלא בסדר, את כל האסונות, המחדלים, השחיתויות, המגיפות. ואף על פי כן, ג׳ונז מציע להתמקד באור ולא בחושך, בטוב ולא ברע. Change your lens, change your life.

כאן אפשר לצפות בהרצאה המלאה (לדעתי היא נהדרת).

לספר לעצמנו סיפור חדש

במיני סדרה חדשה של הפודקאסט המופלא On Being, המנחה קריסטה טיפט מגישה 4 פרקים קצרים שכל אחד מהם מכיל מחשבה וקריאה לפעולה. בפרק הראשון (אני ממש ממליצה להאזין!) טיפט עוסקת ב״נרטיב היוצר״ של זמננו: הנרטיב המוכר והנגיש לנו הוא נרטיב הקטסטרופה והכשלים הפונקציונליים. לצד הנרטיב הזה, טוענת טיפט – ישנו גם נרטיב אחר: נרטיב של צמיחה ולמידה, אבולוציה ופריצת דרך.

רק שאת הנרטיב החיובי אנחנו לא יודעות לספר לעצמנו במידה שבה אנחנו יודעות לספר לעצמנו את הנרטיב השלילי. אנחנו לא לוקחות את הנרטיב החיובי ברצינות. טיפט מציעה לנו לתרגל קשיבות וערות למה שטוב ומפרה במפגשים היומיומיים שלנו, לשים לב ולקלוט את מה שטוב.

להביט בפרח

המורה הרוחני אקהרט טולה ממליץ לעשות פעם ביום מדיטציית פרחים: במשך כמה דקות יש להתמקד בפרח השקט, ולנסות להתחבר וללמוד מהפרח את אותו השקט. הפרח הוא חי, אך הוא אינו חושב – הוא פשוט ישנו. כדי להביט באמת על הפרח – ביופיו ובמהותו – ניאלץ להביא גם את עצמנו למצב דומה של שקט. פשוט להיות – ללא עשייה וללא מחשבה.

השנתיים של הקורונה היו עבורי גם שנתיים מאוד פרחוניות. הבטתי בפרחים, ייבשתי פרחים, צילמתי פרחים, יצרתי בפרחים. לא עשיתי את כל הדברים האלה במחשבה תחילה, אבל במבט לאחור – אין ספק שהעיסוק הזה סייע לי להסיט את הפוקוס שלי מהפחד והייאוש שרווחו סביבנו.

וגם בילדים להביט אחרת

ברגעי היומיום הכי קטנים ושכיחים שלי, אני צריכה להתעקש לחפש את הטוב. אחד העקרונות הבסיסיים שלמדתי מעינת נתן, מדריכת ההורים (ולגמרי הכוהנת הגדולה שלי לענייני הורות, אני כל כך אוהבת ומעריכה את ״התורה״ שלה), הוא שאנחנו צריכות להיות בחיפוש מתמיד של הטוב אצל הילדים שלנו.

ושוב, כל כך פשוט לראות את מה שלא בסדר, אבל הרבה יותר נכון וכדאי לראות את מה שדוקא כן בסדר, ואפילו יותר מבסדר. זה נכון לנו, וזה וודאי נכון לילדים שלנו. לא שאני מאוד ותמיד מצליחה בזה – אבל זה עמוק עמוק במודעות שלי, בעיקר הודות לפודקאסט של נתן ושל בן זוגה שאני לא מפספסת בו אף פרק.

לסיכום, מה טוב ומה נעים. ואגב, הפרחים בתמונה הראשונה הם מעשה ידיה של שרית זוסמן המופלאה.

כתמיד, אשמח מאוד לשמוע מכן, תכתבו לי בתגובות?
הנה, ממש כאן ↓