עוד בקשר ללונדון

לפני שבועיים העליתי כאן פוסט עם שם מעט מבלבל: בקשר ללונדון. כי האמת היא שהפוסט ההוא לא ממש עסק בלונדון, אלא הרבה יותר בהתמודדות עם דפוסי השימוש הבעייתיים שלי ברשתות החברתיות. לונדון היוותה שם לא יותר מתפאורה (נהדרת ככל שתהיה) לעניין הזה. אז הפוסט היום יהיה על לונדון ממש, וליתר דיוק – על עשרה דברים קטנים ששימחו אותי במהלך הביקור שלי בעיר הנהדרת הזו.

1. גינה לי

בשני הבקרים שעמדו לרשותנו בעיר, יצאנו לשיטוט עירוני ארוך. התחלנו ברחובות, ובמהרה מצאנו את עצמנו מוקפים בירוק: בבוקר הראשון שלנו טיילנו בגני קנזינגטון, ובבוקר השני בריג'נטס פארק. אלו שניים מתוך שמונת הגנים המלכותיים של לונדון – שפעם שימשו את משפחת המלוכה לשעשועי חוץ שונים (ובייחוד לציד) – והיום הם פתוחים לציבור ופשוט משגעים ביופיים.

בתוך ריג׳נטס פארק ביקרנו בגינת הורדים של המלכה מרי המכילה כ-85 זנים שונים של ורדים. הסתבר לנו שם שהורדים עתידים לפרוח רק בחודש מאי, אבל מאוד נהניתי לעבור בין החלקות השונות ולקרוא את שמות הזנים השונים הרשומים על שלטים קטנים: Pink Perfection, Keep Smiling, Song and Dance, All My Loving ועוד.

2. סופר של הפתעות

גילוי נאות: בארץ אני לא אוהבת ללכת לסופר. תנו לי לשטוף כלים, לקפל כביסה – רק אל תבקשו ממני לעשות קניות אוכל לבית.

בחוץ לארץ מדובר בסיפור אחר לגמרי: עולם של הפתעות מחכה לי ברשת המרכולים הקרובה. כן, גם בסופר השכונתי הפשוט ביותר, ואולי דוקא שם, אני עתידה לגלות שלל מוצרים חביבים למבט ולחיך – כאלה שבחיים לא אפגוש במחסני השוק ברחוב שי עגנון בירושלים.

וכאן כתבתי עוד על העניין הזה, בהקשר של חופשות משפחתיות: איך החוויה הלכאורה שגרתית והמוכרת מקבלת בחו״ל איזה טוויסט וריגוש.

3. קשתות בענן זה חבל על הזמן

כבר שנים שאני מתרגלת איתור קשתות בענן בכל מקום אפשרי, ובהחלט לא רק בשמים. קשתות בענן עבורי הן הרבה מעבר לאסתטיקה, והפכו אצלי למסמלות איזו תפיסת עולם (וכמובן שכתבתי על זה כאן בבלוג).

חזית בית הספר היסודי הזה גרמה ללב שלי לנתר. בפוסט הקודם תוכלו למצוא תמונה של פסיפס מרהיב בהמשך החומה הזו (שגם במרכזו קשת בענן), וגם סיפור על קשת בענן מנצנצת וקסמים של יומיום.

4. קפה והומור

אני אוהבת ציטוטים יפים, כאלה שממלאים אותי בהשראה ומלמדים אותי על החיים. פעם בשבועיים אני מעלה לאינסטגרם שלי ציטוט כזה, וכבר התאספו להם שם רבים וטובים. הנה כאן, אם מעניין אתכן לראות.

אבל יש תת ז׳אנר בעולם הציטוטים שאני אוהבת במיוחד: ציטוטי קפה חמודים-מצחיקים. דוגמאות?

When life gives you lemons – trade them for coffee

.Life happens. Coffee helps

Ways to Win My Heart: 1. Make Me Coffee, 2. Buy Me Coffee, 3. Be Coffee

אז השלט הזה על המדרכה פתאום – שימח אותי.

5. פטל טרי. ככה בקטנה.

תסבירו לי בבקשה. לא, באמת – כי אני צריכה שתסבירו לי: כשאת חיה במקום שבו קופסא גדולה של פטל טרי עולה שני פאונד (פ ח ו ת מ ע ש ר ה ש ק ל י ם) – מה זה עושה לך? איך זה משפיע על החיים שלך? על התפריט השבועי? היומי? את עדיין אותה אישה? אפשר בכלל להתרכז במשהו שהוא לא פירות יער טריים ומופלאים?

6. מדיטציית בוקר

הפריים הזה. בכל בוקר (עם הקפה בלובי של המלון) ישבתי ובהיתי בו דקות ארוכות: הצבעים החמים שבפנים והסגריריות שבחוץ, הסמטה הקטנה ממול, התריסים והנרקיסים (שהייתי בטוחה שהם מלאכותיים ואז כעבור יומיים בדקתי וגיליתי שהם אמיתיים).

7. השוקולד הכי הכי טעים

עוד משנות השמונים אני מתענגת על Club Biscuits – שוקולד שבתוכו ביסקוויט ושכבה של קרם בטעם תפוז. אם זה נשמע לכן לא משהו, זה כי אין לכן מושג מהחיים שלכן. אין עוד דבר טעים כזה, וזה השוקולד הבריטי היחיד שאני מוכנה להחליף בשוקולד ריסז (ראו פוסט קודם). הם נמכרים בשרוול של שבעה, ומייד כשסיימתי את השרוול שקניתי (בלילה בו חזרנו לארץ) התבאסתי שלא קניתי עוד עשרה.

והנה – מצאתי פרסומת מתוקה מהאייטיז למתוק הזה.

8. האביב הגיע

לא רק גניה, אלא גם רחובותיה של לונדון מתהדרים באביב. נוריות, נרקיסים ושאר לבלובים תלויים ומוצבים מכל עבר. התצוגות בחלונות הראווה צבעוניות ופרחוניות, והכיתוב על גבי הזכוכית: Spring is Here.

קשה שלא להתעלף מכל החגיגיות הזו והיופי.

9. מה זה כל הטוב הזה

אני זוכרת מהאוניברסיטה איזו חוויה בסיסית של רעב. אף פעם לא התארגנתי כמו שצריך על אוכל – הייתי מביטה בקנאה מהולה ברחמים עצמיים באלה שבאו עם קופסא של סלט ואורז וכאלה שהכינו לעצמם מראש בבית. והימים הארוכים האלה של קורסים מהבוקר עד הערב היו קשים, ורק לעיתים נדירות יחסית קניתי לעצמי אוכל אמיתי בקפיטריות של האוניברסיטה – מקסימום איזה טוסט.

לטיסות לואו קוסט יש פוטנציאל גדול לתחושת רעב, אז בבוקר של הטיסה חזרה יצאנו לסניף הסמוך של Pret A Manger וקנינו לעצמנו סנדוויצ׳ים ליום שלפנינו. כל פעם שפתחנו וחלקנו סנדוויץ׳ – היה לי כל כך טעים וכיף, וגם קצת הרגשתי שאני מאכילה את עצמי של לפני 20 שנה. וזה היה לי נעים.

10. שנסיים בקיטש?

בטיסה חזרה היה רגע כזה של שקיעה יפיפייה ורדרדה, שהשתלבה באופן מושלם עם צבעי המותג של חברת התעופה שהשתקפו אלינו על הכנף שהיה ממש מול החלון שלנו.

אז צילמתי. ברור שצילמתי.

כל התמונות המופיעות בפוסט צולמו לפני שבועיים בלונדון. 

כמו תמיד, מאוד אשמח לשמוע מכן. תכתבו לי בתגובות? הנה, ממש כאן ↓