צבע, נייר ומקדשיים

״הפוסט הקרוב״ – אמרתי לעצמי במהלך השבוע שחלף – ״הפוסט הקרוב צריך להתאפיין באסקפיזם״. 

זו לא הפעם הראשונה שאני פותחת פוסט בבלוג במילים האלו בדיוק. הפעם הקודמת היתה בינואר 2021, והיינו כל המשפחה בבידוד. ימי הקורונה נראים עכשיו רחוקים אבל תחושות החרדה והייאוש שהקיפו אותנו אז, חזרו בחודשים האחרונים לבקר בארצנו הקטנטונת. יאללה אסקפיזם.

הפעם: פיסות קטנות של זכרונות, פלאות ומחשבות מחמישה ימים ביפן (שלושה ימים בקיוטו ויומיים בטוקיו) של 2017.

יעד אקזוטי

כבר ברגעים הראשונים ביפן, נעשה לי ברור שאין במקום הזה נופים בנאליים. לפחות לא מבחינתי. שלטי הפרסום שנשקפים מהרכבת מתאפיינים בצבעוניות ובשפה גרפית אחרת ממה שאני רגילה לראות. כמובן שגם האותיות היפניות עצמן תורמות בעיניי לאקזוטיות. בגיל 37 זהו הביקור הראשון שלי במזרח.

דוממים חיים

בקיוטו ישנם אלפי מקדשים, ובימים שלנו בעיר ביקרנו באחדים מהם. יותר מכולם נשאר איתי מקדש ריואן-ג׳י וגן הסלעים שלו. השקט והיופי העדינים, והטבע הפראי אך המטופל למשעי המקיף את המקדש הם יחידים במינם.

בשיטוטיי ברשת מצאתי רשומה נפלאה של דרור בורשטיין המתארת את האופן שבו הוא חווה את גן הסלעים.

רחוק מהבית

כשמטיילות בחוץ לארץ, ישנם יעדים שקצת מזכירים לנו את הבית. זה יכול להיות משהו בנוף, באוכל או בהתנהגותם של המקומיים. ביפן אני לא חושבת שהיה דבר שהזכיר לי את הבית. הכל היה כל כך אחר – נקי, מסוגנן ומדוייק. לא הפסקתי להתפלא מזוטות. נגיד – מושבי העור המבהיקים של זוגות האופניים העומדים בשורה מושלמת בקמפוס האוניברסיטה של קיוטו.

מבנה. שמיים.

הצבע הכתום שולט ברבים מהמקדשים ביפן. השערים הנמצאים בכניסה למקדשי שינטו ולעיתים גם בכניסה למקדשים בודהיסטיים, צבועים באותו כתום-אדום המסמל אהבה, כוח והגנה מרוחות רעות. בתמונות שצילמתי לפני שש שנים בקיוטו, אני מזהה את אותם פריימים שאני כל כך אוהבת לצלם של פינות מבנים על רקע שמיים.

במקרה היפני הקונטרסט הכתום (מבנה) – כחול (שמיים) הנוצר, מהמם אותי במיוחד.

הודעה חשובה לקרביץ, חנן וגרפוס:

ככה עושים את זה. אוקיי?

יש ליפן עניין מיוחד עם נייר, כלי כתיבה, ציוד יצירה וציוד משרדי. קשה לתפוס את המגוון, הכמויות והרצינות שבה הכל מאורגן. שימו לב למרחב הקשקושים שבתחתית התמונה: מסתבר שביפן לא מקשקשים, אלא מותחים קווים ישרים ומסודרים. ברור.

בטוקיו ביקרנו ב- Itoya, חנות יפיפיה בת שתים עשרה קומות שכולה נייר, חומרי יצירה וכלי כתיבה. הגיוני בסה״כ.

סוף

בלילה האחרון לפני החזרה לארץ, יצאנו לרובע שינג׳וקו. יש איזה מחזור אנרגיה לכל טיול ויכול להיות שהיינו כבר בכבדות כזו של סוף, כך שאני מודה שהאינטנסיביות של הרובע הזה היתה לי קצת טו מאצ׳. יחד עם זאת – מראה האורות, הצבעים וההשתקפויות בשל הגשם היורד – היה מרהיב באמת.

עד כאן פיסות מסע שלצערי הולך ומשתכח ממני. רק בזמן הכתיבה הבנתי עד כמה.
כתמיד, כל כך אשמח לשמוע מכן. הנה, ממש כאן ↓

4 Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *