קיץ בירושלים

מדי שנה, ירושלים מתקשטת עם בוא הקיץ. זה הזמן לרדת למרכז העיר בשעות הבוקר או אחר הצהרים המאוחרים, לשוטט ולהביט מעלה.

אני אוהבת להטות את הראש אחורה כשאני עומדת מתחת לקישוטים ולהביט אל הפריים הזה שבו הקישוטים ״מתחברים״ אל הבניינים ואל השמיים. המבט הזה מעלה הוא אחד האהובים עליי, וכתבתי עליו פה.

מעבר לצבעוניות ולשמחה של הקישוטים

אני אוהבת אותם מאוד גם כי הם מעצימים את חווית השוטטות והמיינדפולנס במרכז העיר. כשאני משוטטת במרכז העיר ונתקלת בהם, אני מאיטה את הקצב שלי. אני מביטה בהם ארוכות. אולי אני מצלמת. הראש שלי נשלח אחורה והמבט מעלה.

בפוסט שכתבתי לפני חצי שנה, נתתי כמה כללים בסיסיים למשוטטת פלאות מתחילה. מעניין, בהקשר הזה, לחשוב גם על ההבדלים שבין שוטטות במקום מוכר וביתי, לבין שוטטות במקום חדש. ירושלים היא הבית בשבילי, ורחובותיה מלווים אותי כבר שנים – כך שהשוטטות בה תמיד מרגשת אותי במיוחד.

כל קישוט מסמל תקופה

וכאמור, הקישוטים התלויים ברחבי מרכז העיר ירושלים מסמלים את העובדה שהגיע הקיץ – העיר לובשת חג לכבוד העונה החמה. בעיר שיש בה גם לא מעט כובד, רצינות וממלכתיות – אני מעריכה אפילו עוד יותר את הקלילות והמשחקיות של הקישוטים.

בניגוד לחנוכיות ולאורות העולים לקראת חנוכה, או לדגלי ארצות הברית שנתלו לכבוד ביקור הנשיא ביידן – יש איזו רנדומליות נהדרת בקישוטי הקיץ. למה כדורי גומי ענקיים בשלל צבעים? למה כביסה צבעונית כולל בובת דובי הפוכה?

למה? ככה.

גם אנחנו יכולות

איך אנחנו יכולות לחגוג את בוא הקיץ? איך אנחנו יכולות לציין את התקופה הזו? גרטשן רובין, מדברת לא מעט בפודקאסט המעולה שלה ושל אחותה – על ההנאה שבחגיגת ״חגים קטנים״ (היא גם כתבה על זה קצת כאן).

לפעמים נדמה לי שהסטרס מההתמודדות עם החודשיים של החופש הגדול מאפיל על השמחה הפשוטה שהגיע הקיץ (אני מאוד מאוד אוהבת קיץ). אז איך אנחנו יכולות לחגוג את זה? סתם לדוגמא – ממש כמו ירושלים, גם אני מתקשטת עם בוא הקיץ ונהנית לעטר את עצמי בקעקועים זמניים (לא מחייבים, לא כואבים וכה משמחים). אבל מה עוד? אולי הבית או המרפסת יכולים להתקשט באיזשהו אופן? אולי אפשר לקבוע יום מסויים שבו מקיימים את מצוות ״חג הקיץ״? אולי המצוות האלה צריכות להתקיים באופן יומיומי?

אז תקפצו לירושלים הקיץ?

בהשראת חמשת הטיפים המפתיעים של דן פינק לחופשה בחו״ל – אני מגישה לכן חמישה רעיונות משלי לחופשה בירושלים (ולא. לא תמצאו כאן את גן החיות, האקוואריום או מוזיאון המדע):

1. צאו ושוטטו ברחובות מרכז העיר – בעקבות הקישוטים, ובכלל.
2. שבו בבית קפה ירושלמי – בשנה האחרונה צצו כמה חדשים קטנים ונהדרים (להמלצות – כתבו לי בפרטי).
3. קנו בחנות מקומית ״של פעם״ – במדרחוב, סתם לדוגמא, יש חנויות תיקים נהדרות.
4. צאו לסרט בקולנוע לב סמדר או בסינמטק – אווירה קולנועית ירושלמית זה הכי.
5. סעו ברכבת הקלה – לא משנה לאן, ואפשר גם סתם כך.

ולסיום סיומת

בפוסט ישן בבלוג של סת׳ גודין הוא מתייחס לקיץ באופן שמרגש אותי (והתזמון מושלם ממש, תקראו ותראו). הנה הפוסט שלו, בתרגום שלי.

"הקיץ כמעט נגמר״
כשהייתי ילד, אמא שלי היתה מתחילה להגיד את זה באמצע יולי.
אני חושב שהיו לה כוונות טובות. קיץ זה זמן מעולה לקחת צעד אחורה, להירגע, להעביר יום או שבוע שלם בעשייה מועטה, או ללא כל עשייה, ופשוט לנשום.  
אבל היא גם הזכירה לנו שללא קשר לשעון הפנימי שלנו, העולם האמיתי ממשיך להתקדם, ושאולי חלון הזמן הקטן הזה, זה שלעולם לא נפגוש עוד, יכול להוות הזדמנות מעולה לתרום, ליצור קשר ולחקור מה עשוי להיות אפשרי. היכולת ליצור היא זכות נדירה, ואסור להתעלם ממנה. 

כל התמונות בפוסט צולמו במרכז העיר ירושלים – מיקומים לפי הסדר: סמטת דרום, רח׳ בן הלל, רח׳ בן שטח, רח׳ דורות ראשונים, רח׳ יואל משה סלומון, רח׳ בן הלל (ותמונה אחרונה – אטבי כביסה כאמנות רחוב).

כתמיד, כל כך אשמח לשמוע מכן. אולי תכתבו לי בתגובות? הנה, ממש כאן ↓