אני בתערוכה

השבועיים האחרונים היו לי הזדמנות מיוחדת והתנסות ראשונה מסוגה: 40 תמונות שצילמתי נתלו בבית קפה ירושלמי קטן: תערוכה בקפה ליבא.

היצירות שלי בתערוכה. מה העניינים.

תערוכה בבית קפה היא כמובן שונה מאוד מתערוכה במוזיאון או בגלריה. לבית הקפה מגיעים כדי לצרוך קפה (ועוגיה), וטוב שכך (אני כל כך אוהבת קפה ובתי קפה). התערוכה היא ״על הדרך״.

ממעקב שקט שערכתי במהלך השבועיים בהם התמונות היו תלויות – אני יכולה לדווח שיש מי שאשכרה לקחו רגע והתבוננו בתמונות, ויש רבים שנדמה לי שכלל לא התעניינו בהם.

סת׳ גודין (בדקתי ומסתבר שהזכרתי אותו בבלוג עכשיו כבר בשבעה פוסטים שונים) שכותב ומפדקסט ומרצה באופן מרתק על שיווק ועוד שלל נושאים, חוזר וטוען שעלינו לזכור שמה שאנחנו יוצרות אינו צריך לשרת את כולם. לא נכון שנחשוב או נרצה שכולן יאהבו או יתחברו למה שאנחנו משלחות אל העולם.

יש משהו מרגיע בגישה הזו: אני יכולה לעשות את מה שאני עושה, ליצור את מה שאני יוצרת – בלי לדאוג שזה ימצא חן בעיני כולם. במילים אחרות – אני יכולה להיות שקטה ולדעת בוודאות שזה אכן לא ימצא חן בעיני כולם.

".Everyone is not your customer"

Seth Godin

לפני שנתיים סת׳ גודין פרסם ספר בשם "The Practice: Shipping creative work", בו הוא עוסק בהתמדה ובהתחייבות לתהליך היצירה, ובשילוח של אותה היצירה הלאה מאיתנו – החוצה אל העולם. בזמן קריאת הספר סימנתי לי המוני ציטוטים וקטעים שהתחברתי אליהם במיוחד.

להתחייבות ליצירה או ליצירה המתמדת והעקבית, מה שגודין מכנה The Practice, יש כוח:

"The practice is a choice. With discipline, it's something we can always choose.

The practice is there for us, whether or not we feel confident."

כבר כתבתי בבלוג על סדרת פרחים לשבת, וכתבתי עליה שוב כשהיא הגיעה לסופה, וגם על סט המגנטים שיצרתי מתוך הסדרה כתבתי. לא יכלתי לדעת זאת מלכתחילה, אבל אותו ריטואל קטן שהתחלתי והתמדתי בו, אותה התחייבות ליצירה שבועית ולשיתופה ברשתות החברתיות – הם שהתגלגלו לתערוכה המציגה 40 מתוך 100 התמונות של הסדרה המלאה.

גודין ממשיך וכותב בספרו:

"The essence of your art isn't that it comes from a rare place of genius.

The magic is that you choose to share it."

וגם:

"We don't ship because we're creative. We're creative because we ship."

הטוויסט הזה הוא מבריק בעיניי. לא מהות היצירה, אלא עצם שיתוף היצירה שלנו עם העולם הוא שמגדיר אותנו כיוצרות, כנשים יצירתיות.

לפני שבוע וחצי חגגתי יום הולדת 42, ובו באותו היום הבלוג שלי חגג יום הולדת 3. כל שבועיים, כבר שלוש שנים, אני מעלה פוסט חדש לבלוג. זה שאתן קוראות עכשיו הוא הפוסט ה-82 שלי. ופעם, ממש מזמן, כתבתי את הפוסט ה-17 בבלוג שקראו לו תראו אותי.

אם תחפשו את הרקע האישי שלי לכל מה שכתבתי כאן, זה המקום. זה המקום בו אני מספרת על הפחד שהיה לי להוציא את היצירה שלי החוצה, ויותר מזה על הפחד שהיה לי להגדיר את עצמי כיוצרת. זה עדיין לא משהו שבא לי באופן טבעי, אבל גם את זה אני מתרגלת. גם בזה אני מנסה להתמיד.

"The Magic is that there is no magic.

Start where you are.

Don't stop."

כל הציטוטים המופיעים בבלוג הם של סת׳ גודין.

כתמיד, אשמח מאוד לשמוע מכן, תכתבו לי בתגובות? 
הנה, ממש כאן ↓