האזנה לחיים

אני מסודרת. מאוד. 

ניתן לומר שמאז ומתמיד היה לי צורך עמוק שהסביבה שלי תהיה מסודרת: כשהייתי ילדה הייתי בוכה כשהבית היה מבולגן.

בעשור האחרון – המעבר לאימהות הצליח קצת לרכך אצלי את הצורך הזה (כי עם ילדים יש בלאגן – אין באמת דרך אחרת), אבל בהחלט לא להעלים אותו. כל ערב, אחרי שהילדים הולכים לישון, אני משיבה את הבית לקדמותו. לעיתים נדירות אני משאירה את הבלאגן לבוקר. זה פשוט לא עובד לי. 

איכשהו, שאר בני הבית פחות רגישים לענייני סדר ממני. לקח לי שנים, אבל לאחרונה הגעתי להבנה שהסטנדרט הגבוה הזה של הסדר  – הוא שלי, ומשרת כמעט רק אותי. אני לא עושה לכולם טובה כשאני מסדרת, אני בעיקר עושה לעצמי טובה. אין ספק שבית מסודר זה נחמד מאוד בשביל כולם, אבל כשלא מסודר – אני בדרך כלל היחידה ששמה לב. 

וכן, יש לי מערכת יחסים מורכבת עם המצב הזה, שבכל ערב מחדש הכלים, הכביסה והבית המפוזר מחכים לי שאאסוף אותם. מצד אחד, נו – לא תמיד יש לי כוח. מצד שני, השלווה והסיפוק של בית מסודר הופכים את זה כמעט תמיד למשתלם מבחינתי. 

ואז קרה דבר קטן שהפך להיות דבר גדול – התחלתי להאזין לפודקאסטים תוך כדי עבודות הבית. עוד קודם ידעתי בערך מה זה פודקאסט – בעיקר כי אחי הקטן והמוכשר יצר פודקאסט מעולה יחד עם עוד שלושה חברים. אבל את הכניסה האמיתית לעולם ההאזנה לפודקאסטים עשיתי לפני שנתיים. התחלתי עם כמה המלצות ויצאתי לדרך, ובמהרה גיליתי עולם מרתק ואינסופי.

זה מעניין כי אי שם בעשור הראשון של שנות האלפיים, כשסיימתי את התואר השני, חשבתי להתחיל לימודים לדוקטורט. אחרי התלבטות קצרה שמטתי את הרעיון. ועכשיו, בפועל – ההאזנה שלי לפודקאסטים בשנתיים האחרונות מהווה מעין חזרה לעולם הלימודים: אני אוהבת לחשוב שהתחלתי תואר שלישי במדעי החיים.   

וכשאני כותבת מדעי החיים, אני מתכוונת לעיסוק היומיומי שלי באיך נכון לחיות את החיים האלה. מסלול הלימודים המאולתר והמפתיע שאני נמצאת בו עכשיו, הוא ללא ספק גם מסלול הלימודים המשמעותי ביותר שיצא לי לעשות (וכאמור, אני עושה אותו תוך כדי כביסות, כלים וסידורים). במהלך ההאזנה אני רושמת לעצמי פתקים של רעיונות לפוסטים ולפרוייקטים, וגם תזכורות לעצמי של ספרים, מונחים או אנשים שאני רוצה לקרוא עליהם. 

כבר כמה זמן שאני מתכוונת לכתוב פוסט שבו המלצות לפודקאסטים, אבל רק כשהתיישבתי להרכיב את רשימת המומלצים, גיליתי כמה היא ארוכה. אתחיל היום בחמש המלצות ראשונות, ובתקווה אמשיך את הרשימה בפוסטים שעוד יבואו. 

חמישה פודקאסטים שאני אוהבת במיוחד: 

• זה עם השיחות המרתקות – The Ted Interview

פודקאסט שמביא שיחות עומק בנושאים שונים עם דוברי טד – את השיחות מנחה בחן וברגישות כריס אנדרסון, המנהל והאוצר של  טד. כדי להתחיל – אני ממליצה על שני פרקים שונים שבשתיהן משוחח אנדרסון עם הסופרת אליזבט גילברט: הראשון שהוא גם הפרק הראשון בפודקאסט – מאוקטובר 2018, והשני מתחילת אפריל של שנה זו – שעוסק בהתמודדות עם התחושות שהביאה הקורונה. בשני הפרקים גילברט (שתורתה קרובה ללבי ושיחקה תפקיד משמעותי בחיי) קורנת ושופעת חוכמה, וכן בא לידי ביטוי הקשר המיוחד שלה ושל אנדרסון.  

• זה שמספר את הסיפור שמאחורי השירים – שיר אחד

פודקאסט דוקומנטרי של ״כאן – תאגיד השידור הישראלי״ שקיים כבר ארבע שנים, ומונחה לסירוגין על ידי חמישה מנחים שונים. כל פרק מספר סיפור של שיר, דרך ראיונות עם יוצריו, הקלטות ישנות ועוד. יש בפודקאסט הזה כל כך הרבה פרקים שאני אוהבת, אז לא קל לי להמליץ על פרקים ספציפיים. אעשה את זה בכל זאת: תשמעו את ״לא יפריד דבר״ של דני סנדרסון, ״שיר אהבה אינדיאני״ של עלמה זהר, ״Toy״ של נטע – חלק 1, ואת ״ימים של שקט״ של לולה. ואז אתם כמובן יכולים לשמוע גם את כל האחרים (אני בדרך כלל בוחרת פרקים להאזנה לפי שירים שאני מכירה ואוהבת). 

• זה שגורם לי לבכות ולצחוק באותו הזמן – Everything Happens

אני אפתח ואומר שהפודקאסט הזה לא מתאים לכולן. הוא עוסק בנושאים ״כבדים״, והפרקים שלו לא פעם אינטנסיביים ומעציבים. מנחת הפודקאסט היא קייט בולר, אקדמאית צעירה ומצליחה שיום אחד בהיר בשנת 2015 כשהיתה בת 35, התבשרה שהיא חולה בסרטן שלב 4. כמה שנים אחר כך (ואחרי ניתוחים וטיפולים) כשהיא עודנה במעקב, היא השיקה את הפודקאסט שבו היא משוחחת עם אנשים ונשים על מה שהן למדו בזמנים קשים. בולר היא חדה, חריפה ומצחיקה מאוד – והרבה מהשיחות שהיא מנהלת, גם כשהן עוסקות בנושאים לא פשוטים כלל, קורעות מצחוק. 

• זה שבו עינת נתן מעניקה לי תובנות ופרופורציות – אמא אמא

הפורמט פשוט ביותר: בכל פרק – שיחה בין עינת נתן (מדריכת הורים ואמא לחמישה) לבין הילה קורח (מגישת חדשות, רופאה ואמא לשלושה). השתיים טוענות שהן אפילו לא מחליטות מראש על מה בדיוק תהיה השיחה שלהן. בדרך כלל קורח מביאה סיפור מהיומיום או מחשבה שישמשו טריגר לשיחה שתתפתח בפרק. אני חסידה גדולה של עינת נתן ושל גישתה להורות, והפרקים – מעבר לזה שהם מעניינים ומבדרים – מלאים בתזכורות ובהבנות חשובות.

• זה שפותח לי דלת אל שירה יפיפייה – Poetry Unbound 

כחלק מפרוייקט המדיה On Being שמכיל תוכניות שונות, בתחילת השנה הושק פודקאסט חדש שכולו מוקדש לשירה. המנחה הוא משורר ותיאולוג אירי (בעל מבטא כבד ונהדר) בשם Pádraig Ó Tuama, שפותח כל פרק בהקראת שיר, מנתח ומעניק פרשנות אישית לשיר, ומסיים את הפרק בהקראת השיר בשנית. והכל בפרקים קצרים וקומפקטיים: בין 7-12 דקות לפרק.  

ועכשיו אתן מוזמנות לצאת לדרך. בינתיים כתבתי עוד שני פוסטים על פודקאסטים – הנה כאן, וגם כאן. 

אתן כבר מקשיבות לפודקאסטים? יש לכם פודקאסט מומלץ? כל כך אשמח אם תכתבו לי בתגובות. 

הנה, ממש כאן ↓