״הפוסט הקרוב״ – אמרתי לעצמי במהלך השבוע שחלף – ״הפוסט הקרוב צריך להתאפיין באסקפיזם״.
אנחנו בבידוד כבר כמה ימים, כל המשפחה. הנסיבות מחייבות, והתחזית להמשך עוד לא התבהרה לה. ממתינים. כך שבינתיים החלטתי לנדוד הרחק ולשוב אל כפר איטלקי קטן וציורי בפעם השלישית (כן, בדיוק – Gelato). וכל מי שרוצה להצטרף – מוזמנת.
יש לי סיפור אהבה עם איטליה שנמשך כבר כמה עשורים, ומקורו בשפה האיטלקית.
כילדה בכיתה ג׳ התחלתי שומעת איטלקית כמעט מדי יום: באותה שנה עברנו דירה משכונת רמות אשכול אל הגבעה הצרפתית. בקומה שמעלינו בבניין החדש גרה משפחה דוברת איטלקית ולה בת בגילי. במהרה הפכנו לחברות טובות, ואותה איטלקית ששמעתי אצלה בבית היתה באוזניי השפה היפה בעולם. גם אני רציתי להבין ולדבר איטלקית.
אחרי הצבא נסעתי ללמוד בקורס אינטנסיבי בן שלושה חודשים בפרוג’ה שבמחוז אומבריה – שם ישנה אוניברסיטה ייעודית ללימוד השפה האיטלקית למי שאינו איטלקי. המשכתי וטיילתי ברחבי איטליה, וכשחזרתי ארצה המשכתי את לימודי האיטלקית באוניברסיטה העברית. מביקור לביקור איטליה הפכה למקום שאני אוהבת ומרגישה בו בבית – כשמצד אחד מדובר כמובן בחוץ לארץ, אך מצד שני הטמפרמנט שלה ושל אנשיה דומה בהרבה מאוד מובנים לזה שלנו כאן.
במחוז קמפניה שבדרום איטליה, על קו החוף – כשעתיים דרומית לעיר נאפולי, שוכן כפר דייגים קטנטן בשם אצ׳ארולי. הוא שוקק חיים באביב ובקיץ, ומנומנם למדיי בעונות הסתיו והחורף. תושבי הקבע בכפר הם מעטים, ורוב התיירים אל הכפר והאיזור הם איטלקים המגיעים בחודשים החמים – כך שרק הודות לחבר משפחה קרוב ואהוב, זכינו לבקר ולהכיר את הנקודה הקסומה הזו.
חברנו היקר פינו (קיצור של ג׳וספה) גדל באצ׳ארולי ובאיזור, וכיום הוא כומר במסדר הישועי של הכנסיה הקתולית. הכרנו את פינו בתקופה בה הוא התגורר ולמד בירושלים. כשאהד ואני טסנו לאיטליה בירח הדבש שלנו (לפני כמעט 14 שנה, בחודש מאי), ירדנו לראשונה לאצ׳ארולי. שם הכרנו גם את משפחתו המורחבת של פינו, ובמשך כמה ימים מופלאים הרגשנו שאנחנו חיים בסרט איטלקי של ממש.
זכינו לשוב אל הכפר כעבור עשור עם שלושה ילדים (שאוהבים מאוד פיצה וגם גלידה). הביקור הפעם היה באוקטובר, ופגשנו את אצ׳ארולי במצבה הסתיוי והמנומנם: החוף היפיפה היה כמעט כולו לרשותנו, רק חלק מהחנויות היו פתוחות ברחוב הראשי, ומדי בוקר צעדנו אל אותו Bar לשתות קפה ולנשנש מאפה.
משם המשכנו לרומא הנהדרת אך הכאוטית, והימים היפים, האיטיים והפשוטים שהעברנו באצ׳ארולי נדמו פתאום כאילו התקיימו בעולם אחר.
אם תחפשו את אצ׳ארולי בגוגל, לא תמצאו יותר מדי, אבל אתן תגלו שהכפר הקטן זכה לסיקור תקשורתי לפני כמה שנים בשל עניין מסקרן במיוחד. מסתבר שהכפר והאיזור מתאפיינים בתוחלת חיים ממש יוצאת דופן. באצ׳ארולי, אחד מכל 60 איש הוא מעל גיל 90, ורבים מגיעים לגיל 100 ומעבר. לשם השוואה, בארה״ב מדובר על אחד מבערך כל 160 איש. לא רק תוחלת החיים, אלא גם איכות החיים של אותם מבוגרים באצ׳ארולי היתה ייחודית: נרשמו אצלם אחוזים נמוכים של מחלות עיניים, מחלות לב, אלצהיימר ועוד.
בשנת 2016 חוקרים איטלקיים ואמריקאים ערכו יחד מחקר כדי לנסות ולהבין את הגורמים לתופעה.
המחקר העלה שהסירקולציה בכלי הדם של המבוגרים באיזור, תואמת את זו של בני 20-30 שנה. לדעת החוקרים, מנהגי האכילה והדיאטה הים תיכונית האופייניים למקום – ככל הנראה תורמים לעניין: דגים מהים, ירקות ופירות עונתיים הגדלים בשדות ובפרדסים הסמוכים ואפילו תרנגולות וארנבות הגדלות בחצרות הבתים.
נמצא גם שבאצ׳ארולי ובאיזור ישנה צריכה גבוהה באופן מיוחד של רוזמרין (גדלים שם זנים רבים ושונים) – המשמש לתיבול בכמעט כל סוגי הבישולים. מחקרים נוספים מתוכננים סביב עניין זה באופן ספציפי.
והחוקרים ציינו עניין נוסף שאפיין את המבוגרים שהשתתפו במחקר: שמחת החיים שלהם. המשתתפים אופיינו כחיים בתחושת רוגע והיעדר סטרס, וכנוקטים בגישה חיובית לחיים באופן כללי.
במהלך השנה האחרונה עם התפרצות המגפה, יצא לי להתגעגע ולחשוב לא פעם על איטליה בכלל, ועל האוכלוסייה המבוגרת של אצ׳ארולי בפרט. מצאתי כתבה מחודש מאי האחרון בה נכתב כי הקורונה פסחה על אצ׳ארולי, והועלתה בה ההשערה כי אולי זה הודות לאותו תפריט ים תיכוני פלאי. אני חוששת וסבורה שחודשי הקיץ המתויירים וודאי שינו את התמונה, אך אני כולי תקווה שגם אם זהו המצב – שמחת החיים של תושבי הכפר לא עזבה אותם.
אני, בכל אופן, כבר מצפה לביקור הבא. הפעם באמת.
דניאלה
תודה על הרגע הזה בו איפשרת גם לי לתת קפיצה קטנה לאיטליה.
זה בהחלט נותן אוויר, וחומר למחשבה על היום יום שלנו, אם לא בעיירה קטנה אז בכרך הגדול.
ממילא הכל בעיני המתבונן.
אז שוב תודה על זה
ושיעבור הבידוד הזה מהר ובבריאות
????????????
שרית אהובה,
תודה על התגובה מחממת הלב שלך.
גם אני מקווה שהבידוד יעבוד במהירות,
יש לי תחושב שזה עוד ייקח קצת זמן…
וכיף מאוד שקפצת איתי לאיטליה.
הרגשתי שאני איתך שם באיטליה .תארת כל כך יפה.אני רוצה לחזור ליוון….
חפציבה יקרה,
תודה רבה, ואני מאחלת לך טיול קסום ביוון במהרה!
חן חן לך, דניאלה, על הכתבה היפה על אצ'ארולי, הכפר הקסום בדרום איטליה שגם לי היה העונג להיות בו לפני כשלוש שנים כאורחו של חברנו המשותף, פינו הנפלא. המחשת בצורה יפה וחיה את ייחודיותו של המקום יוצא הדופן הזה.
בברכה,
מאיר ב-א (ידידם של הורייך)
תודה רבה לך, מאיר, על התגובה היפה.
משמח אותי לחשוב על חבריו הישראלים של פינו שמבקרים את אצ׳ארולי לאורך השנים ונהנים מיופיה.
וואו, איך הייתי צריכה כזה. בימים קשים, אני מפנטזת למוות ובודקת כרטיסי טיסה ונהלי ביטול של חברות תעופה…
איזה מעניין.
זה ממש לא הדיפולט שלי – לבדוק טיסות.
זו פעילות שמכניסה אותי ללחץ.
אבל בפיטוזים באופן כללי – אני לגמרי איתך.
תודה אהובה שקראת והגבת כאן.
תודה דניאלה
טיילתי איתך באיטליה, שגם אני מאוד אוהבת וביקרתי בה פעמים רבות.
הפאנטזיה שלי היא באלי…זכיתי לבקר בה בקיץ האחרון לפני הקורונה…בזכות חברים מקומיים לספוג קצת מהתרבות והטקסים…וממש חולמת לחזור לשם שוב. הפינטוזים נותנים לי כוח בימים אלה של הסגר…
תודה רבה עדנה יקרה, שקראת והגבת כאן.
מעולם לא הייתי בבאלי, ובכלל במזרח הרחוק…
מקווה שעוד ייצא לי יום אחד.
אני מאחלת לך עוד טיולים רבים ומשמחים!!
כל כך בא לי איטליה… ושיעבור בקלות הבידוד
אין על איטליה.
פשוט אין.
מוכנה לחזור לשם פעמיים בשנה.
פעם בחודש אפילו.
תודה הילה! יצאנו מהבידוד – בדיוק בזמן לסגר 🙂
לא הכרתי את המקום, והוא נראה פשוט קסום.
תודה על כמה דקות של אסקפיזם טהור ????????????
תודה לך יפעת!
שקראת והגבת כאן.
וזה באמת מקום שכמעט אף אחד לא מכיר…
ביחס לאתרים אחרים באיטליה הוא קצת מרוחק ומנותק ומצריך מאמץ מסויים להגיע אליו –
אבל שווה את זה מאוד.
במבט ראשון – יופי של אסקפיזם. במבט שני נראה שבכפר הזה חים באמת, את החיים עצמם כמו שהם צריכים להיות. עם קשרים לעבר לעתיד, בין חברי קהילה. לא פלא שמאריכים חיים. תודה על הצצה מענינית. זכית.
את צודקת בדיוק. התחלתי מאסקפיזם, ומהר מאוד הגעתי לדברים שבאמת חשובים בחיים.
תודה רבה לך על הקריאה ועל התגובה כאן!
תודה על השיתוף. גם אני גרה בגבעה הצרפתית!
תודה לך, על הקריאה והתגובה.
אני כבר לא גרה בגבעה, אבל אכן – שנים ארוכות עברו עלי בשכונה הנחמדה הזו…
היה לי מעניין לקרוא איך האיטלקית ואיטליה השתרגו להן בנקודות זמן שונות בחייך. הצלחת להפוך את איטליה למוחשית, אף שלא ביקרתי בה מעולם. וגם התמונות מהממות 🙂
נטלי <3
http://www.pnimablog.com
תודה רבה, נטלי!!
אני שמחה שהפוסט מצא חן בעינייך.
ואיטליה מחכה לך, שלא יהיה לך ספק.
אח, איטליה… הרומן שלי הוא בעיקר עם צרפת אבל לגמרי יכולה להבין את הכמיהה הזאת למקום אחר בעולם שמרגיש כמו הבית. איטליה מאוד מתקשרת אצלי להורים שלי, שלכל אחד מהם יש אהבה עזה לאיטליה שמגיעה מתחומי העיסוק שלהם. תמיד היה להם חלום לקנות בית קטן ליד פירנצה, ומי יודע, אולי הם עוד יגשימו.
כן, כן – ה״בית״ הזה במקום רחוק.
היו שנים שרומא ממש הרגישה לי כמו סוג של בית, מרוב שיצא לי לעבור ולשהות שם.
הלוואי ויהיה לכם מקום משפחתי קבוע ליד פירנצה – נשמע לי חלום.