מבט לאחור

במוצאי החג הטבעתי עצמי אל תוך זרם החדשות, שהמשיך וסחף אותי גם אתמול. הגחתי מדי פעם בקושי להכין אוכל לילדים, לפרוק מדיח או לסיים את אריזת הקישוטים לסוכה. כל פיסת תיפקוד עלתה לי במאמצים.

בלילה השינה שלי היתה שבורה. שמעתי מטוסי קרב מעל ושאלתי את עצמי, לראשונה בחיי, האם אלו בכלל מטוסים שלנו.

פתאום לא הייתי בטוחה, ולא הרגשתי בטוחה.

כבר שלוש שנים שאני מחזיקה קרוב ללב שלי שיר שהופיע בפודקאסט Poetry Unbound. זה שיר שהלם בי כששמעתי ואז קראתי אותו לראשונה. ידעתי שאני רוצה לתרגם אותו ולהביא אותו כאן מתישהו, אבל הוא שיר קשה ולא ידעתי אם זה מתאים ובאיזה הקשר.

הבוקר תרגמתי את השיר והנה הוא לפניכן.

כמובן שהיא הביטה לאחור

נטלי דיאז

***

גם את היית עושה זאת.

מאותו המרחק העיר הרועדת

התאימה בכף ידה

כאילו היתה שלה.

***

היא היתה יכולה להפריח את הכל –

שווקים, אולמות ריקודים, ברי נרגילות –

לשלוח את העיר ואת מאה ההרמונות שלו

להתגלגל על פני המדבר

כמו נשיקה. היא היתה חייבת להביט לאחור.

***

כשהיא עשתה זאת, היא ראתה

יונים מנצנצות כרסיסים מעל

גגות הרוסים. מגדלים מתנדנדים.

נשים בחצאיות שבורות

פזורות לאורך רחובות שרופים

כמו פלפלים אדומים דפוקים.

***

הרעש היה יוצא דופן –

כלבים בכו, תרנגולים ייללו, ילדים

וגיטרות פקעו כמו גרעיני תירס

מאכילים את הבערה המתפתלת.

***

היא תהתה האם היא ניתקה

את מכונת הקפה? את המגהץ?

האם התנור כבוי?

בעלה אמר תמשיכי ללכת.

לחש תחזיקי מעמד, או

מתוקה, תשכחי מזה. היא לא יכלה.

***

עכשיו כגינת אש מתפרצת

העיר לבלבה להבה להבה

כמו פירות חמים בבוסתן אפרסמונים.

***

מישהו צמא ביקש מים.

מישהו מפוחד ביקש להתפלל.

הבנות שלה או המלאך עקום הרגליים,

אולי. ירכיים כהים של עשן נפתחו

אל השמיים. היא התכוונה להביט

הצידה, אבל הצריבה בעיניה,

הטעם שמכלה את לשונה,

והשכנים המתחננים אל שמה.

בפעם הראשונה בארבע שנות קיום הבלוג שלי, לא העליתי פוסט חדש בזמן. לא הצלחתי. הפוסט הזה עולה יום באיחור. אני מתארת לעצמי שזה לא מרעיש אתכן, אבל בעולם הקטן שלי זה ביג דיל, ולכן אני מציינת את זה.

התמונות המופיעות בפוסט צולמו בשבוע שעבר, חוה״מ סוכות, בחניון לילה הר ארדון שבמכתש רמון.

אני מביטה לאחור על השגרה והרגיעה הברוכה שהחזקנו עד לפני יומיים, ושוב חושבת לעצמי כמה קשה לברך על היומיום בזמן הווה, וכמה זה חשוב.

***

מה שלומכן? כל כך אשמח אם תכתבו לי.

הנה, ממש כאן ↓