משהו קרה להרגלי ההאזנה שלי מאז שהתחילה המלחמה. רבים מהפודקאסטים שהיו אהובים עליי עד מאוד, פתאום התחילו להרגיש לא רלוונטים, מרוחקים ומנותקים.
התחלתי לחפש או לחזור אל כאלו שדיברו באיזשהו אופן את המציאות שלנו. בפוסט שהעליתי לפני שנה, לקראת סוף אוקטובר, הבאתי שלוש המלצות קטנות לפודקאסטים שמצאתי בהם תשובות לשאלות שונות.
בפוסט היום אביא המלצות לארבעה פודקאסטים שונים שאני מקשיבה להם בעת האחרונה, כאלו שמשאירים אותי מחוברת למצב. כבר כתבתי כאן וגם כאן שאין לי באמת עניין להתנתק ממנו.
איך הדבר הזה קרה
נחל עוז – המוצב שהופקר מספר את סיפורן של התצפיתניות בבסיס נחל עוז. חמשת הפרקים המדוייקים והמרתקים מתחברים ליצירה מפעימה ממש. מדובר בהאזנה שהיא לעיתים כלל לא פשוטה: הסיפור של נפילת המוצב הוא ללא ספק אחד הקשים באירועי ה-7 באוקטובר.
קרן נויבך וצליל אברהם מגישות את הפודקאסט בחוכמה ובעדינות, ומפרק לפרק מגוללות את הסיפור ומנסות לענות על שאלות חשובות. בפרק החמישי שעושה זום אאוט מסיפור המוצב, קיבלתי כמה הסברים שטרם שמעתי לשאלה – איך הדבר הזה קרה לנו?
אלו שחזרו
בסוף חודש יולי עלתה סדרת ״בשבי״ של הפודקאסט אחד ביום. פרק חדש בסדרה עולה בערך אחת לשבוע, ובכל פעם שיחה עם אישה ששבה מעזה במסגרת העסקה. עד כה עלו תשע שיחות, כולן שונות וכולן מרתקות. חלקן מלאות באופטימיות, וחלקן מרסקות מרוב שהן מלאות בעצב וכאב.
המשותף לכל הסיפורים הוא שהן מסופרות על ידי נשים – נכון לעכשיו עוד לא עלו שיחות עם גברים שחזרו במסגרת המבצעים של צה״ל – והנשיות אכן נוכחת מאוד במבט ובפרשנות על החוויה הקשה והקיצונית כל כך הזו.
מה שרואים משם
את הפודקאסט Call Me Back מנחה דן סינור, עיתונאי ופרשן פוליטי ומי שכתב (יחד עם שאול זינגר) את הספרים ״מדינת הסטארט-אפ״ ו״הגניוס הישראלי״. הפודקאסט שיצא לדרך בתקופת הקורונה עסק בפוליטיקה ובגיאופוליטיקה במובן הרחב יחסית, אך מאז ה-7 באוקטובר הוא עוסק כמעט אך ורק בישראל ובמלחמה.
מרענן לקבל את הזווית היהודית – אמריקאית (האוהדת, חשוב לומר) על המתרחש במחוזותינו. רבות מהשיחות שעורך סינור הן דוקא עם עיתונאים, סופרים ופוליטיקאים ישראליים, אבל יש גם אחרות. אני ממליצה מאוד להאזין לשיחה עם סקוט גאלווי, פרופסור לשיווק באוניברסיטת ניו יורק, בה הוא מתאר את השינוי שעבר ביחס ליהדותו ולמדינת ישראל בעקבות ה-7 באוקטובר.
דרמה קטנה-גדולה
הפודקאסט שישה באוקטובר הוא אחר מכל השאר: כאן לא מדובר בהסכת אלא בתסכית – יצירה בדיונית מומחזת המשודרת באודיו. מעולם לא האזנתי לתסכית בעברית, והחוויה היא מיוחדת ולרגעים מרגשת ממש.
שישה פרקים, שישה סיפורים שמתרחשים ב-6 באוקטובר – רגע לפני. ההאזנה לפודקאסט שכזה דורשת קשב קשוב במיוחד: כל צליל ורעש הם חלק מהסיפור: שאיפה מסיגריה, התנעה של רכב, כריזה הנשמעת ברקע או קולות עבודה במטבח.
ממש היום עלה הפרק הרביעי, ואני מצפה לשניים הנותרים. מבין הארבעה שכבר עלו הפרק האהוב עליי הוא בית קרקע עם גינה – קטן, עדין ויפה. ממליצה מאוד.
