לספר את עצמי

אגפנתוס

נדמה לי שמה שאנחנו מספרות לעצמנו על עצמנו נולד מתוך סיפורים שהורינו סיפרו לנו עלינו מגיל צעיר. אחד הסיפורים המרכזיים שגדלתי עליהם וששיחקו חלק מרכזי בהבניית העצמי שלי היה זה:

כשהייתי ילדה הייתי בוכה כל פעם שהבית היה מבולגן. הוריי המודאגים הלכו להתייעץ עם פסיכולוג ילדים שהמליץ להם להרחיק אותי מחוגים בעלי חוקים נוקשים כמו בלט או פסנתר, ולהניע אותי לכיוונים יצירתיים ופתוחים יותר (קרמיקה ודרמה, במקרה שלי).

אגפנתוס במרפסת

יש לי תמונות שונות מילדותי בהן אני עומדת גאה ליד מדפי שולחן הכתיבה, בית הברביות או המיטה שסידרתי. בכיתה ג׳, כשקיבלתי חדר משלי, הייתי מאושרת. סופסוף היה לי מרחב שהוא אך ורק בשליטתי.

והכל היה אצלי מסודר כל הזמן. אני ממש זוכרת את זה.

בשנות החטיבה והתיכון מצאתי את עצמי מסדרת גם לאחרות, ובמיוחד לחברה שלי נעמי. הייתי מגיעה אליה, מתיישבת לה על המיטה ומתחילה לחלק לה הוראות. כעבור מספר שעות החדר שקודם לכן היה מבולגן מאוד, הפך מסודר באופן מושלם.

אגפנתוס במרפסת

כשאהד ואני עברנו לגור ביחד, הוא לא הצליח להבין למה זה חשוב שלא תהיה אפילו כפית בכיור כשאנחנו יוצאים מהבית או הולכים לישון.

אני זוכרת יום שבו מיכל, אחותו של אהד, הגיעה אלינו עם בנה הפעוט. הם התיישבו על הרצפה במטבח ועמוס הקטן החל מוציא סירים מהארון ומשחק בהם. כל כך רציתי להיות הדודה המגניבה והזורמת, וזה היה לי קשה. אני זוכרת את עצמי ישובה על אחד מכסאות המטבח ואוחזת חזק את קצוות המושב, כמו מייצבת את עצמי.

אגפנתוס

כמה שנים מאוחר יותר המשפחה הקטנה והצעירה שאהד ואני בנינו – עברה תקופה לא פשוטה. נפגשתי אז כמה פעמים עם פסיכולוגית שיקומית וסיפרתי לה שסדר בבית מאוד מרגיע אותי, שאני צריכה שהכל יהיה במקום כדי להרגיש רגועה ובשליטה.

ואז היא אמרה לי – אולי תנסי לשחרר? אולי דוקא תשאירי כמה כוסות בכיור בלילה – ואז תראי שהכל עדיין בסדר?

תראו, אני לא יודעת. אולי זו היתה עצה טובה. אולי היתה שם איזו תבונה עמוקה. אבל באותו הזמן, באותם ימים מאתגרים, ההצעה הזו שלה הרגישה לי כל כך לא מחוברת אלי, כל כך הזויה, כל כך כזו שאין שום סיכוי שאבדוק או אנסה. לא חזרתי אליה אחרי אותה פגישה.

אגפנתוס פורח וקמל

אני לוחצת פאסט פורוורד, והנה אני עשור מאוחר יותר. אבל רגע, מה קורה פה?

הדירה שלנו מסודרת באופן חלקי ביותר. לכל אחד מבני המשפחה אוטונומיות משלו בהן אני לא מתערבת כמעט. גם האיזורים שהם ממש שלי, לא באמת מסודרים. אני יוצאת מהבית והולכת לישון גם כשהכיור מלא. אני לא יודעת מה בדיוק קרה כאן. האמת היא שאני לא לגמרי מזהה את עצמי.

אגפנתוס

והנה, אנחנו לקראת מעבר דירה. עוד כמה שבועות. מדי שבוע מגיעים דיירים פוטנציאליים לראות את הדירה שאנחנו עוזבים. אני מכניסה אנשים אליי הביתה, והבית לא מסודר. ביחס לעצמי, הוא מאוד לא מסודר. הם עוברים בין החדרים, מסתובבים ומתבוננים, וכל הדבר הזה כל כך מוזר לי. דניאלה של פעם בחיים בחיים לא היתה מכניסה אנשים לבית שנראה ככה.

כך שלאחרונה יוצא לי לחשוב לא מעט על הסיפורים שאני מספרת לעצמי בכל הנוגע למי שאני. הדברים שהיו לי פעם מובנים מאליהם, אינם עוד. זה טריקי במיוחד עבורי, כעצמאית בעלת עסק (בין היתר אני מארגנת בתים, כן?) בעידן הרשתות החברתיות והשיווק העצמי. כבר הרבה פחות ברור לי מה אני רוצה לספר על עצמי, או מה באמת נכון.

אגפנתוס וזית

אני מאזינה לפודקאסט בשם Hurry Slowly שמנחה אישה מעניינת בשם ג׳וסלין ק. גליי. מדובר בפודקאסט שהתחיל את דרכו בשנת 2017 ועסק בפרודוקטיביות. כעבור חמש שנים, בפרק אמיץ ומרתק, גליי סיפרה למאזינות על התהליך שהיא עוברת ועל הדרך בה היא הולכת. היא התייחסה גם לדרכה האישית וגם לפודקאסט שלה, שאמנם שמר על שמו אבל הפך את עורו ושינה את נושא הליבה שלו. שלא במפתיע, הפודקאסט היום מוגדר ככזה העוסק בטרנספורמציה אישית וקולקטיבית.

יש בי משהו שנבהל מאוד מהשינוי הזה שאני עוברת. אפילו שאני יודעת שבשנים האחרונות עברתי תהליך ושינויים גדולים בתחומי העיסוק שלי ובשגרת היומיום שלי, ואפילו שאני יודעת שנתתי בשנים האלו מקום הולך וגדל בחיים שלי ליצירה, עדיין – אני מרגישה כאילו משהו לא בסדר. אני מרגישה כאילו אני נפרמת.

אגפנתוס וצל

הפוסט הזה הוא התחלה של הנסיון שלי לנרמל ולקבל את השינויים שאני עוברת. אני מלאה כרימון בשאלות לגבי הכיוון שבו אני רוצה להמשיך וללכת מכאן ואני מבטיחה לעדכן כשדברים יתבהרו לי.

ובינתיים, רומי.

Try not to resist the changes that come your way. Instead let life live through you. And do not worry that your life is turning upside down. How do you know that the side you are used to is better than the one to come?

Rumi

אגפנתוס מיובש

את התמונות המופיעות בפוסט צילמתי אצלנו במרפסת בשבועות האחרונים. מדובר באגפנתוס שחוזר ומבקר אותנו כאן מדי שנה. איכשהו, כל פעם הוא מצליח להפתיע. השנה הוא שימח אותי באופן מיוחד, כי אנחנו נפרדים. בשנה הבאה הוא יפרח כאן למשפחה אחרת.
כתמיד, כל כך אשמח אם תכתבו לי בתגובות. 
הנה, ממש כאן ↓

26 Comments

  • כתבת מהמם דניאלה!
    ומזדהה עם חווית הטרנספורמציה, אפילו מאוד. בעיקר מרגישה שיש משהו בגיל, שפשוט מאפשר את השינוי. משחרר משהו.
    ואגב סיפורי הסדר שלך בילדות, מעוררים בי התפעמות.
    אני בעיקר זוכרת שעניין סידור החדר היה אתגר אחד ארוך ומתמשך.:)

    • רחל יקרה,
      תודה על התגובה הזו שלך. אכן, ללא ספק גם משהו בגיל.
      כשעזבתי את בית אבי חי ויצאתי לדרך עצמאית לפני חמש וחצי שנים, ואז התחלתי את הבלוג ופתחתי את העסק כעבור עוד שנתיים, נדמה לי שהיתה בי איזו תחושה שזהו זה – זה השינוי של אמצע החיים שלי.
      והנה כעבור עוד מספר שנים, והלוחות שוב זזים בי ואני תוהה מה יהיה השינוי הבא.

  • דניאלה יקרה,
    חשבתי לעצמי למה חשתי חיבור כזה מיידי וחזק לדברים שכתבת. אולי כי מסע וסיפורי מסעות של אנשים בעולם משקפים ומהדהדים את העצמי לעצמי. שפתאום אני יכולה לחוש הזדהות גדולה מאוד עם התהוות ושינוי לאורך הזמן והשנים.
    הדברים שכתבת מחזקים ונוסכים בי ביטחון.
    תודה רבה

    • רותי אהובה, איזו תגובה מרגשת. תודה לך.
      ״האישי הוא האוניברסלי״. מאז שפגשתי באימרה הזו, הוא מהדהד בי.
      והיום בשעת כתיבת הפוסט שוב מצאתי את עצמי חוששת, אולי כל זה אישי מדי. למה ואת מי זה יעניין בכלל.
      והתגובה שלך נוסכת בי ביטחון מחודש, שהנה – דבריי מוצאים חיבור ורגש גם אצל מי מהקוראות.
      תודה על זה.

  • אוי דניאלה נהדרת שאת, איזה פוסט מרגש. ראשית, סליחה על הבלגן במטבח עם עמוסי והסירים, לא היה לי אז מושג מה זה עושה לך 😄
    שנית, תודה. לא יודעת כמה את יודעת כמה כל מני טיפים שנתת לי לגבי אירגון וסדר לאורך השנים נשארו איתי ואפילו הצילו אותי (אני כבר לא מבזבזת רבע שעה ביום בחיפוש אחר המפתחות 😂). אני לומדת ממך המון. אפילו מהפוסט הזה.
    איזה ציטוט חזק של רומי.
    המון אהבה

    • מיכלי, זה סיפור שאני מספרת המון! לא סיפרתי לך אותו אף פעם? קטע.
      וזה היה מצויין מה שהיה עם עמוסי. הכנה לאימהות שהגיעה כמה שנים אחר כך…
      ואז כבר לא יכולתי להיות דניאלה שהכל אצלה מסודר כל הזמן. בלתי אפשרי.
      איזה כיף לי שאת כאן וקוראת ואיתי, זה מרגש ומשמח אותי כל פעם מחדש.

  • דניאלה,
    כתבת מהמם!
    אני גילית, אחרי שתמיד היו לי פערים בין תכונות ומאפיינים שונים בחיים, שאני "גם וגם". ולא חייבים לבחור בין להיות כזה ולהיות כזה.
    והרגת אותי עם זה שסידרת את החדר של נעמי. אני הייתי מסדרת לאביטל. אבל החדר שלי היה רחוק ממושלם..

    • יעל יקרה,
      איזה כיף לראות תגובה שלך כאן 🙂
      אני חושבת שההכרה ב״גם וגם״ היא נבונה ומתבקשת. כל כך הרבה שנים הגדרתי את עצמי בקצה של הספקטרום, ואכן – הגיע הזמן לרכך את ההגדרה הזו.
      וגדול שהיית מסדרת לאביטל! לא ידעתי!

  • מרתק לשמוע את הסיפור המלא דניאלה! בתור מי שהכירה אותך כחברה שאצלה החרבות של הפליימוביל מסודרות לפי צבעים וגדלים. אנחנו גדלות עם החיים, וזה מדהים שאפשר למצוא את עצמינו בכל פעם קצת אחרות

    • אכן – באמת יצא לי פוסט של ה-origin story שלי בכל מה שקשור ל״כוחות הסדר שלי״.
      אנחנו גדלות, ולגדול זה לפעמים כואב.
      תודה, אילנה אהובה שקראת והגבת כאן.

  • תמיד מעניין לי מאד לקרוא אותך… ומעלה מחשבות…
    כי אני מנסה להבין מה סיפרו לי על עצמי ולא עולה לי הרבה שהשאיר חותם מספק בשביל איזושהי תובנה. מעניין. מה שכן, סביבי (בעיקר בעבודה) אני זו עם ה-ocd, שהכל מסודר ומאורגן אצלה. אז זה קצת הסיפור שלי – אבל לא ממש. והנה אנחנו במסע אמיתי וכמה ציפיתי להשתנות קצת, שיהיה לי פחות אכפת שמלוכלך ולא נוח וחם ולח – וברוכה אלוהימא – נשארתי בדיוק אותו הדבר! עולם שלישי זה לא בשבילי! מניחה שיש מיליון שינויים קטנים שרוחשים מתחת פני השטח, אבל הלוואי עליי תובנות ואבחנות כמו שאת מצליחה לראות ❤️
    חיבוק

    • תודה רבה, נעם יקרה, על הקריאה והתגובה כאן.
      ראיתי היום את חגי והוא סיפר לי שבשבוע הבא אתם חזרה בארץ!! וואו.
      הי, את שומעת? עולם שלישי זה לא בשבילי! נראה שאת דוקא מסתדרת שם יופי.
      אני כולי השתאות מהטיול שלכם, מהזרימה, מההרפתקנות המדהימה שלכם.
      וכמו שאת אומרת, אני בטוחה שיש שם שינויים קטנים וגם גדולים..

  • דניאלה , כתב יפה ונוגע מאוד . בהצלחה במעבר
    בפרימות ובשזירות . תנועה מבורכת.

    • תודה רבה, מורן יקרה.
      כל כך משמח לראות תגובה שלך כאן.
      ותודה רבה, אמן ואמן – בפרימות ובשזירות.

    • תודה רבה, אלה אהובה.
      אכן חשוף.. זה יוצא כך מדי פעם.
      זה קשה, אבל משחרר.
      אני מרגישה שכתיבת הפוסט הזה עשתה לי טוב.

      • דניאלוש יקרה, כמה יפה כתבת. כמסדרת בתים אל מארגנת בתים (:) אני רוצה לספר לך שאני מאד נהנית לראות את ההשתנות שלי ביחס לנושא, מרגישה שאני מתפתחת וגדלה, ככל שאני משחררת את הסדר ונותנת לחיים לעשות את שלהם. אני חושבת שלכולם, ובכל עניין, יותר טוב להיות בתנועה על הציר ולא בקצוות שלו. יש בזה הרבה יותר רוך ואיזון. וממש מתכננת לדבר על זה בפרק הבא בפודקאסט שלי. על "החופש הגדול של הבית". אני ממש בימים של התבוננות סקרנית בדבר הזה. תודה ממי ♡

        • אוישש שירלי, איך שימחת אותי עם התגובה הזו. תודה רבה.
          וכן, נכון – את צודקת מאוד. אני לאט לאט משלימה ומקבלת את זה, את הבטן הרכה הזו של הסדר שלי. זו פעם היתה רק בטן מתוחה וקפוצה, והנה הדברים משתנים. האזנתי היום לשני פרקים של הפודקאסט שלך והוא הו כה נהדר. אני מאוד מאוד אוהבת אותו. תודה לך גם על זה.

  • דניאלה הנהדרת

    אני ממש מכירה את התחושה הזו של 'אני נפרמת' ואולי קצת לא מזהה את הגברת הזו במראה.
    אבל (עבודת חיי, כן?) יש קסם בציפיה הזו לראות לאן אני אגיע ולאן החיים יוליכו אותי.
    יש בזה גם משהו מרגש אני חושבת

    והציטוט נהדר

    ואיזה כיף היה אתמול 😍

    • תודה רבה, רעות יקרה.
      אתמול היה כל כך מיוחד ונהדר. לגמרי.

      ואת צודקת כמובן, יש בתהליכים האלו משהו קסום ומרגש, אני רק לא תמיד מצליחה לראות את זה תוך כדי.
      אבל זה נכון מאוד.

  • כקורא מתמיד ונלהב אני שמח לראות את הפתיחות ההולכת וגוברת כמעין המתגבר. אני פתרתי את בעית הסדר בכל. פשוט התחתנתי, חבר סיפר לי השבוע שהיה שבוי בים של ניירות,טפסים גיזרי עיתונים, וכדומה והשולחן תמיד היה עמוס מכל טוב השמים והארץ,ובכל פעם שחיפש מסמך מסוים היה נפגש עם הרבה חויות מהעבר הקרוב והרחוק. עד שיום אחד החליט להיפרד מסורו ולא עזב ניר שהגיע אליו מבלי שטיפל,תייק, העביר וכיום אין על שולחנו ולו ניר אחד חלק גדול מהניירות תייק בפח. ובא גואל לציון. הפרחים והצבעוניות המלוים את אמרייך מלבבים ומוסיפים נופך לדבריך. שכויח

    • רפי יקר ואהוב, כמה נעים לקרוא שוב תגובה שלך כאן.
      ללא ספק, התחתנת טוב! אין דברים כאלה.
      תודה על כל מילותיך הטובות. אני מעריכה זאת מאוד.

  • נראה לי שדניאלה הילדה והבת שלי היו מסתדרות נהדר. מעניין כל כך לקרוא את המילים האלו מהעיניים של היום, שרואות את הילדה של אז. גרמת לי לחשוב אחרת על השאלה מה הסדר הזה מאפשר לה.

    לשנות את ההגדרות שלנו על עצמנו זה החלק הכי קשה בכל שינוי. את אמיצה.

    • קרין יקרה, תודה על התגובה הזו ועל המילים הטובות.
      מעניין כל כך להתבונן בהרגלי הסדר של הילדים שלנו ולנסות להבין מה זה מספר עליהם.
      אני גם שואלת את עצמי על התגיות שאנחנו נוטות להדביק על עצמנו ועל אחרים, איך הדבר הזה באמת משפיע על ילדים. מתי זה מעצים, ומתי זה תוקע.

  • דניאלה, את נהדרת!
    הסדר (והבלגן) כל כך נוכחים בחיים שלנו היום. אנחנו עוד נלחמים בו, והפוסט שלך נתן לי נקודת מבט קצת אחרת. להבדיל ממך, בטבע שלי אני לא בן אדם מסודר, וככל שהראש שלי יותר עמוס, כך הבית יותר מבולגן. כך שהפתרון טמון בעצם שם ולא בנסיונות כושלים להשאיר בית מסודר… והקבלה שכזאת אני, אבל יש לי גם כמה מעלות.. ושזו לא רק אשמתי. או בושתי, זה חלק ממה שאנחנו ושאפשר ללמוד להכיל אותנו כי "ככה, בדיוק כמו שאנחנו, ככה זה טוב…"
    תודה!

    • תודה רבה, מיכל!
      איזה כיף להיתקל פתאום בתגובה שלך.
      אהבתי את ההיפוך שאת עושה כאן! מעניין אם אני יכולה ליישם קצת מהדבר הזה על עצמי. זו ממש נקודה למחשבה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *