פרחים. סוף.

פרחים לשבת

הגיע הזמן. אני מרגישה את זה. יש לעיתים נקודה שבה טקסים והרגלים מפסיקים לשרת אותנו, ואנחנו מתחילות לשרת אותם. נדמה לי שכבר עברתי את הנקודה הזו.

זהו פוסט פרידה מריטואל ה״פרחים לשבת״ שלי (ואם אתן לא מכירות את הריטואל, כאן כתבתי עליו בפירוט).

פרחים לשבת

אני נפרדת מריטואל שמלווה אותי, ולתחושתי גם שומר עליי, מראשית ימי הקורונה. ביום שישי הקרוב אעלה את התמונה ה-100 בסדרה (מתוכן 80 התמונות האחרונות עלו ברצף – מדי שבוע ביום שישי), ובכך אסיים את ההתחייבות הזו שלקחתי על עצמי.

אמשיך לקנות לעצמי פרחים לשבת, אבל ארשה לעצמי לשכוח מדי פעם. כשאנחנו ניסע ולא נהיה בבית בשישי, לא אקנה פרחים ואצלם אותם מראש, כבר באמצע השבוע. בוודאי שלא אשקיע עוד מחשבה מיוחדת בהתאמת הגרביים או הנעליים ובאופן שבו הפרחים עומדים כדי שייראו אסתטיים במבט ממעל. כבר לא אוסיף לעצמי את הצילום לרשימת ה TO DO העמוסה גם כך של ימי שישי.

(צילמה את אמא שלה מצלמת: נעמי רייפן)

ואולי מדי פעם אתגעגע, ודוקא אעשה את כל הנ״ל – פשוט כי מתחשק לי. אבל באמת, פשוט ורק כי מתחשק לי. כי ההתחייבות הזו, השבועית, היתה בעצם התחייבות נרחבת הרבה יותר.

אני עומדת להיכנס כאן לניואנסים של האינסטגרם – הרשת החברתית שאני אוהבת ומתעבת בו בזמן. אתן באות איתי רגע?

זה, סתם לדוגמא, הגריד שלי לשבועיים שבין ה-30 במאי ל-10 ביוני. אם תיכנסו לחשבון האינסטגרם שלי ותגללו מטה (אתן מוזמנות לגלול מטה שנה וחצי ואפילו), אתן תמצאו בדיוק את המבנה הזה מדי שבועיים:

  • יום ראשון: ציטוט
  • ימים שני-חמישי: פוסט ותמונה משתנים מדי יום
  • יום שישי: פרחים לשבת
  • ימים ראשון-שני: פוסט ותמונה עם לינק לפוסט חדש שעלה לבלוג
  • ימים שלישי-חמישי: פוסט ותמונה משתנים מדי יום
  • יום שישי: פרחים לשבת

סה״כ 12 פוסטים – כל שבועיים. בדיוק ככה.

אפשר כמובן לצלול לתוך המשטר הכפייתי הזה שהכפפתי את עצמי אליו, וגם להעלות שאלות שונות ומשונות בהקשר הזה. אבל הנקודה שלי בפוסט היום היא שאני משחררת את עצמי וממשיכה הלאה. הספיק לי.

ביום שישי הקרוב כשתעלה התמונה ה-100 בסדרה (כאן תוכלו לראות את כל התמונות בסדרה) – אפרד לא רק מריטואל ה״פרחים לשבת״ שלי, אלא גם מהנוכחות היומיומית שלי באינסטגרם (ובפייסבוק – כי כמעט כל מה שאני מעלה ברשת האחת, אני מעלה גם ברשת השנייה).

זוכרות את לונדון?

לפני חודשיים חזרתי ארצה אחרי מספר ימים בעיר הנהדרת הזו, וכתבתי את הפוסט הזה. התייחסתי לגיחה הקצרה הזו ללונדון כסדנה לניקוי רעלים דיגיטליים, סדנה שאחריה שיניתי כמה מהדפוסים הדיגיטליים שלי. מאז מעדתי והתבלבלתי והידרדרתי לאחור, ושוב התיישרתי והזכרתי לעצמי מה חשוב, וחוזר חלילה.

והנה אני ממשיכה בדרכי, ומצמצמת את הנוכחות שלי ברשתות. אני לא רוצה להיות שם, אני רוצה להיות כאן.

וכשאני כותבת ״כאן״ אני מתכוונת כאן בבלוג, אבל גם בכאן ועכשיו: בחיים האלה שחולפים להם בכל רגע שעובר. הרשתות מסיחות אותי ממה שחשוב באמת, אני יודעת את זה. הן ימשיכו לשחק אצלי תפקיד, אבל אני רוצה שהתפקיד הזה יהיה קטן יותר.

אז ביי, פרחים לשבת, נעמתם לי מאוד. אני מקווה שנשוב וניפגש מדי פעם.

עד כאן להיום.
כתמיד, כל כך אשמח לשמוע מכן. אז אולי תכתבו לי בתגובות? הנה, ממש כאן ↓

76 Comments

  • מעריכה מאוד – את המחויבות, את ההתמדה, את העמידה במה שהצבת לעצמך. גם עם הפרחים, גם באיסנטגרם וגם בבלוג. זה אחד מכוחות העל שלך! (סקרנית אם זה היה גם בגיל צעיר יותר). אני פעמים רבות לא מצחייבת כי אין לי כוח וחשק לעמוד בזה. ומעריכה גם את ההחלטה להתנתק קצת – מבינה את זה מאוד ומשחקת עם המרחק / קירבה לרשת הזאת באופן שבועי ממש.

    • נעמה מקסימה, תודה על התגובה הזו. זה ממש מרגש אותי כל הדבר הזה, סיום ההתחייבות והשחרור.. היום צילמתי את התמונה האחרונה בסדרה, וזה היה רגע מתוק-מריר שכזה. ולגבי ההתחייבות – יש לי את זה ואין לי את זה, זה כל כך תלוי במה מדובר. שוב תודה, וחיבוק.

  • וואי, דניאלי, סיום של מסורת מקסימה במיוחד. מחכה לראות מה המרווח הזה יאפשר עוד. והתמונה של נעמי אותך מהממת!

    • תודה רבה מיכלי אהובה.
      באמת מרגש ונעים-עצוב לסיים את המסורת הזו.
      וגם אני מאוד סקרנית מה יבוא עכשיו!

  • שנה שעברה הילדים שלי נפצעו בתאונה די טראומטית, ויצא שהגעתי לבית החולים ללוות אותם בלי הטלפון, מתוך בהילות. ביליתי ליד המיטה של הבת שלי בטיפול נמרץ יום אחד ואז ליד המיטות של הילדים בשני חדרים שונים במחלקת ילדים עוד יום.
    כשהטלפון הגיע אלי ביום שאחר כך, עניתי לכל ההודעות ששלחו אלי (כולל זה שהייתי באמצע התכתבות איתו), עדכנתי אנשים חשובים ו— יצאתי מהפייסבוק. מחקתי את החשבון.
    זה אפילו לא היה בבחירה, מין אינסטינקט קיומי, אחד מרבים שהפעילו אותי ואותנו בימים ההם. ומאז, אני מברכת על כל רגע ורגע שאני לא שם ונאלצת למלא את הסקרנות שלי במקומות אחרים.
    כל לא – הוא כן למשהו אחר

    • וואו וואו. איזה סיפור, שירה. אני מקווה כל כך שהיום כולם בריאים ושלמים ובטוב.
      ומה שאת מתארת, על המהלך ההישרדותי הזה – שעשית ככה מתוך איזה אינסטינקט – אני כל כך מתחברת לזה.
      והמשפט הזה: כל לא – הוא כן למשהו אחר.
      אין מדוייק מזה.
      תודה רבה על התגובה הזו, כתמיד.

  • בתקופה האחרונה אני מהרהרת הרבה בעניין הזה של מחוייבות דיגיטלית. ואולי יש משהו במספר הזה, מאה, למרות שאצלי הוא היה פחות ברור (מה אני מחשיבה פוסט בבלוג, ומה לא? – זה משהו שבבלוגולדת 4 חפרתי עם עצמי. ועם הקוראים, ברור).
    ומכל ההרהורים מגיעה למסקנה שהמחוייבות היתה צורך אמיתי, וגם ההפסקה היא כזאת, ושתיהן מגיעות מהתבוננות פנימה ומבט החוצה והבנה של הקשר בין השניים, וכל אחת בדרכה היא פתח לעולם חדש מופלא…

    • רחל יקרה,
      כמה זה נכון, ואני אוהבת את המושג הזה שלא הכרתי ״מחוייבות דיגיטלית״.
      העולם הזה הוא אינסופי וכך גם המחוייבויות לו יכולות להיות אינסופיות ומסוכנות.
      החל מיום ראשון – אני אנסה להבין איך אני מתקיימת במרחבים האלה מחדש.
      פרט לפוסטים בבלוג, שימשיכו לעלות מדי שבועיים, זו שאלה אמיתית שעוד אחקור ואתעמק בה.
      תודה רבה על הקריאה והתגובה כאן, מעריכה זאת מאוד.

  • מסורת מחממת לב ומשמחת, שהאירה לי את ימי שישי.
    ומשמח לא פחוץ שמצאת את מה שהלב אומר, והקשבת, ועכשיו את מאזינה למוסיקה החדשה ומשחררת.

    • הי ענת! איזה כיף שאת מבקרת כאן.
      תודה על המילים הטובות, משמח כל כך לדעת שהייתי חלק חיובי בימי בשישי שלך.

  • וואו. איזו מסגרת מרשימה להתמיד בה. מעורר השתאות והערצה. יש משהו כל כך מנחם בריטואלים, ומשהו כל כך חזק בלשחרר אותם ברגע הנכון. האיזון נדק בין שחרור להאחזות (וכמה זה מתחבר לפוסט הקודם, כל הפרידה מהבית). יש משהו בנוכחות שמקל קצת, רולי, על השחרור.

    • תודה רבה, קרין. המילים שלך מחממות לי את הלב.
      אכן, איזון דק בין שחרור להיאחזות. כמה אני מרגישה את זה במקומות רבים בחיים…

  • הכרתי אותך רק לאחרונה באינסטגרם, ומשם גם הגעתי לכאן. שמחה שזה גרם לי להכיר אותך ןמבינה מאוד את הצורך להיות כאן ולא שם

    • הי אמה,
      איזה כיף שנכנסת לקרוא ולהגיב.
      הלוואי שעוד תחזרי ותבקרי בבלוג – זה מאוד משמח.

  • הפרחים והמילים, הנעליים והגרביים, כולם הנאה צרופה. מצטרפת למי שכתבו פה מעלי, ההתמדה הזו המוקפדת היא באמת חתיכת דבר לטפוח לעצמך על השכם בגינו, וגם ההבנה הזו שדי, מספיק, מיצית ויאללה – הלאה. גם זה תרגול של סדר – האם אני עוד רוצה את הדבר הזה? הוא עושה לי טוב? וגם להחליט כל פעם מחדש, שבא לך פרחים לשבת, לא כי צריך, כי פשוט בא לך, זה ממש תרגול של נוכחות. אז מהמם. מהממת. שבת טובה מותק

    • שירלי יקרה,
      איזה תגובה מושלמת. נו, לא מפתיע.
      וזה נכון – סדר של אמת במרחבים הדיגיטליים זה אחד מהדברים הקשים והחשובים שיש.
      תודה על הקריאה והמילים הטובות ושמחה שאת מביאה לי, כאן ובכלל.

  • זו מסורת מקסימה והתמונות כל כך יפות, אבל גם מכירה את ההרגשה שמשהו שהיה כיפי ומרגש הופך למכביד. לחיי מסורות חדשות!

    • תודה רבה, נועה יקרה.
      נעים מאוד שאת מלווה אותי כאן ובפייסבוק כבר תקופה ארוכה.
      ובהחלט: לחיי מסורות חדשות 🙂

  • פעם ראשונה גיליתי היום שצילומי הפרחים התחילו בקורונה ובעיקר פעם ראשונה שאני רואה את הבלוג המקסים הזה ובטוחה שלא האחרונה. הכל כל כך צבעוני, יפה ומיוחד

    • הי עפרי,
      ברוכה הבאה לבלוג, איזה כיף שקפצת לבקר – את תמיד מוזמנת.
      המון תודה על המילים הטובות!!

  • היי! יצא לי להכיר את העבודות שלך רק לאחרונה בזכות הכתבה שהכנת על אפרת גבעתי והזבל. איזה כיף של בלוג ואיזה יופי של צילומים ועבודות !!! פרויקט הפרחים יפיפיה!! תמשיכי להנות ולשחק בצעב, שמחה שיצא לי להכיר. בהצלחה!

    • הי שירה,
      כבוד גדול שהכרת אותי דרך אפרת גבעתי הנהדרת.
      איזה כיף שהגעת לבקר בבלוג, והמון תודהעל התגובה המשמחת הזו.

  • דניאלה יקרה, מחכה וסקרנית לראות מה עוד תיצרי. אהבתי מה כתבת כל משמעות ההרגל. מתי הוא משרת אותי? מתי אני משרתת״ אותו? מאחלת לך עוד המון רגעי התבוננות ותבונה מהכאן ועכשיו❤️

    • הי דבורה יקרה,
      איזה כיף שאת כאן 🙂 תודה רבה על הקריאה ועל התגובה.
      מאחלת לשתינו הרגלים שישרתו אותנו היטב.

  • נהניתי כל כך מההתמדה שלך. מהיופי.
    ולא פחות, מהיכולת לעצור בבוא העת, לשמוט, להמשיך הלאה ❤️
    מחכה בסקרנות להרפתקאה הבאה

    • רוני יקרה,
      תודה רבה על המילים המרגשות האלה.
      אכן, התחושה כרגע היא באמת של שמיטה – ואני מודה שזה נעים ומבהיל בו בזמן.

  • כמה קסם!
    תודה על היופי ועל כל הטוב שאת מוסיפה בעצם קיומך לעולם…

    זו תזכורת יומיומית חשובה להפליא שאפשר לפקוח את העיינים, להביט בטוב ולשמח את הלב…

    • הי עדי,
      בדיוק צילמתי חוג ״בלרינות״ בשבוע שחלף, ונזכרתי בבלרינות הקטנות שלך.
      תודה לך על הקריאה ועל התגובה כאן. מאחלת לנו עיניים שתמיד יהיו פקוחות לפלאות שסביבנו.

  • אני אשמח לעקוב אחרי הבלוג, ומקווה שיהיו תמונות יפות שמשמחות לבב אנוש.
    מאוד מאוד נהנית ממך. את פותחת צוהר לעולם אחר, צבעוני ויפה.
    תודה ושבוע טוב!

    • הי לורן,
      תודה רבה וברוכה הבאה לבלוג 🙂
      מקווה שימשיך להיות לך נעים ומהנה אצלי.
      שבוע טוב ומבורך.

  • את נהדרת. והתמונה שנעמי צילמה אותך גם 🤩
    כתבתי לך גם אחרי הפוסט על לונדון, מזדהה מאוד עם המתח בין להיות נוכחת באינסטגרם/פייסבוק (בטח בכובע של בעלת עסק) לבין להיות נוכחת פה ביומיום ובחיים עצמם.
    הייתי השבוע עם טלפון חלופי כמה ימים ולא היה בו פייסבוק, אינסטגרם וטוויטר (ואני לא זורת מה הסיסמאות שלי אז גם לא הצלחתי שיהיו כשרציתי 🙄) ופתאום מעבר לשיחות והתכתבויות ווטסאפ קונקרטיות לא היה לי מה לעשות בטלפון. ופתאום היה לי קצת אויר.
    זה יצר אצלי הרבה מחשבות על מה ואיך ולמה וכמה ומצד שני לא מחקתי אותן כשהטלפון שלי חזר אלי.
    בקיצור מעניין לקרוא אותך ובא לי לשבת איתך לקפה לפטפט על זה קצת
    שבוע טוב ושמח!

    • הי רעות,
      וואיי וואיי – אנחנו באמת חייבות לשבת לקפה. כבר מזמן ממש!
      מקווה שייצא לנו בקרוב, ובינתיים המון תודה על הקריאה והתגובה כאן.

  • דניאלה, קודם כל – תודה! שהתמונות והפרחים היו מבט קבוע על הרגע הפשוט, הצבעוני. השתהות על מה שצריך לתת לו תשומת לב. 🙏🙏
    שסגירת הפרק הזה תפתח אצלך מקום למשהו חדש וממלא ומסקרן , ובטוחה שגם בלי הנוכחות במרחבים האלו את תגיעי להרבה לבבות.
    ו-קיץ מהנה ממש ממש!!

    • קרן יקרה,
      תודה רבה על כל האיחולים הנהדרים האלה.
      כיף גדול שמעגל החיים חזר והפגיש בינינו השנה.
      שיהיה קיץ של שמחות קטנות ורגעים יומיומיים מופלאים!

  • את השראה. את יודעת לחלום ולעשות וכל כך חשוב גם להיות מודעת ולהרגיש מתי החלומות משתנים.

    • אייל יקר, המילים שלך מלטפות ומשמחות אותי.
      יש משפט שאמרת לי קצת לפני שעזבתי את בית אבי חי – הוא מהדהד בי מאז.
      ״לפעמים צריך לסגור דלת אחת, כדי להבין אילו דלתות חדשות נרצה לפתוח״
      גם עכשיו בהקשר של סיום סדרת ״פרחים לשבת״ – הוא כה רלוונטי.
      תודה רבה על הקריאה ועל התגובה כאן.

  • דניאלה! את מדהימה!
    כמו תמיד מוסיפה לחינו צבע…

    בלוג מטורף!
    כיף לי לקרוא אותו, לדפדף לקפוץ בין דפים… לראות צבעים וצורות ולראות את העולם היפה הזה שאנו חיים בו מזוית אחרת… שונה צבעונית ויפה.
    ולזכור שטוב שיש אנשים כמוך שעוצרים את הטירוף בשביל תמונה אחת! שיש בה הרבה צבע.

    ( מתי יש לך זמן?!?!?! )

    בקיצור אוהב המון
    ואחלה דרך לשמור על קשר בעולם דיגטאלי

    • יוני, איזה כיף של תגובה. כל כך משמח שאתה קופץ מדי פעם לבלוג שלי – מתרשם ונהנה.
      והכי כיף שחזרנו לקשר בעולם הדיגיטלי, אחרי שנים ארוכות ארוכות…
      תודה רבה!!

  • אוהבת את השיחרור שהבאת במילים שלך.
    אוהבת את זה שיצרת מחויבות שכולה צבע ופתח לאיזו הרווחה כזו של שבת, ואת ההבנה שזה כבר לא נותן את הרווחה הזו.
    הלוואי להיות בעירנות מתי המדיה נותנת לי חופש והשראה, ומתי כבר לא, מתי היא משטיחה, משעממת, יוצרת מחשבה מצומצמת.
    שנהיה ב”כאן” כמה שיותר…

    • תמרה יקרה,
      אכן הלוואי – העירנות והמודעות האלה כה חשובות. אני קמה ונופלת וקמה.
      ועכשיו פתאום – בפעם הראשונה במספר שנים, תפסתי איזה מרחק מהמדיות האלה.
      עוד לא ביססתי שגרה חדשה שתחליף את זו שהיתה. המשך יבוא כנראה.
      תודה רבה על הקריאה והתגובה כאן.

  • תגובה תגובה תגובה
    רוצה רוצה רוצה
    דניאלה המופלאה
    הנה יצא חמשיר
    שנובע חד משמעית מאהבה.

  • את בעצמך פרח וכל הסובב אותך פריחה כל הפריחה סופה שפורחת קמלה ומתחדשת הכל כפתור ופרח ואת בפוסט הפריחה מפריחה את אפור היום יום במכחול הראיה שלך אצלנו במרוקו האימרה אני פרחה פירושו אני פורחת

    • תודה רבה, רפי יקר.
      הכהן הגדול של הפרחים, והצמחים והאדמה.
      מודה לך על הקריאה ועל מילותיך הטובות.

  • אחלה פוסט.
    מזדהה לגמרי עם מיצוי ריטואלים מסוימים.
    הזדמנות לדברים חדשים 😃

    • הי אוהד!!
      איזה כיף שקפצת לבקר וגם השארת תגובה.
      ועכשיו אני שואלת את עצמי מה יהיה הריטואל החדש…

  • אני אוהבת את הכתיבה שלך שבה את חושפת את המורכבות ובבד בבד מגלה את יופים של הרגעים האלה של ההתחבטויות, התובנות וההחלטות. תודה על זה שאת מציעה מבט גלוי על הרגעים האלה ועל זה שאת מצליחה לקחת חלק בתרבות הזו ובו בזמן לחתור תחתיה ולהרהר ולערער עליה

    • ברכי אהובה,
      כמה המילים שלך מחמיאות לי ומשמחות אותי.
      את שעל לבי אני כותבת. וכל פעם מחדש אני שואלת את עצמי – זה מעניין? זה רלוונטי? זה ידבר אל הקוראות אותי?
      ואני מעלה ושולחת מבלי לדעת את התשובה, פשוט כי זה מה שאני עושה.
      אז תגובה כמו שלך, היא חשובה לי באופן מיוחד.
      תודה רבה.

  • באופן מקרי גם אני השבוע החלטתי להתחיל לנהל את זמני המסך/רשתות חברתיות שלי בצורה מודעת והופתעתי מכמה שזה היה קל 😉 החיים האמיתיים והעושר שלהם יכולים למלא אותנו בסיפוקים ארוכים וגם בכאלו קצרי טווח (שזה הסיפור של רשתות חברתיות, כך נראה לי).
    התמונות שלך, עם זאת, ממלאות אותי השראה ומרחיבות את הלב ודווקא עליהן לא הייתי רוצה לוותר! ממשיכה לעקוב ומחכה להפתעות הבאות שלך.

    • תודה רבה, לאה יקרה!
      הו, גם אני מחכה להפתעות הבאות שלי 🙂
      ובינתיים אני בעיקר בנסיגה מהמדיות, ועוד צריכה לדייק את ההתנהלות שלי.
      המנגנון החדש עוד לא ידוע, אך גם הוא יגיע במוקדם או במאוחר.

  • כמה שאני אוהבת את נקודת המבט הצבעונית שלך על העולם, וכמה לא ברור מאליו להיות עקבית כל כך ושזה עדיין ירגש וישמח את מי שממול.

    • צביה יקרה ונהדרת, תודה על מילותייך הטובות.
      אני כל כך שמחה שדרכנו הצטלבו להן במרחבים הדיגיטליים.

  • הריטואל שלך עשה לי טוב בלב. תודה על זה ותודה על האתר, הבלוג והתמונות המשמחות

  • הי
    אני הצטרפתי רק באמצע! פספסתי את היופי השבועי הזה!
    בטוחה שאזכה להנאות מהדברים הבאים ושהם יהיו מיוחדים, צבעוניים, יחודיים, משמחים לפחות כל הפרחים (והנעליים)

    • שרית יקרה,
      כיף גדול שהצטרפת – זה העיקר!!
      תודה רבה על המילים הטובות ומחממות הלב.

  • דניאלה דניאלה דניאלה ,
    את צובעת את היומיום שלי באלף גוונים.
    תענוג להתלטף ברעיונות שלך בבלוג המקסים שהוא כולו פלאות –
    שנמצאות סביבנו בלי משים, ואת פשוט מאירה אותן באור נגוהות.
    תבורכי – .
    כשאני פותחת את המחשב , ומחכה בו בהלטה , דרישת שלום טריה ממך – אני לא מחכה רגע –
    ומיד “מתלבשת” בשקיקה , על לוכד הפלאות שלך.
    יום פלא, ועוד ימים רבים של בילויים איתך בבלוג המקסים הזה.

    • ציפי, איזו משמחת את!! באמת, מאוד מאוד.
      כמה נעים וטוב לי לדעת שהמיילים ממני, והכתיבה שלי בבלוג – הם מקורות לטוב וצבעוניות בחייך.
      תודה רבה על התגובה הזו!!

  • היי דניאלה,
    אני יכולה להזדהות עם אהבתך לפרחים – הם יפיפיים, מלבלבים, חיים, מרעננים, מכניסים תקווה ואסתטיקה ליום יום, האפרורי לעתים.
    באמת יהיה לך קשה לבחור למגנטים מבין כל תמונות הפרחים המקסימות והמלבבות שבחרת. אכן משימה קשה…אבל תהיה לך עוד הזדמנות להתבונן בפרויקט הנרחב הזה שיזמת.

    תודה על הפריחה!
    נטלי מפנימה בלוג 🙂

    • זה נכון, נטלי. את מאוד צודקת.
      אני חושבת שהמעבר על מאה התמונות והבחירה מביניהן, תהיה לי טובה וחשובה.
      תודה על כל מילותייך הטובות!!

  • ברור שאגיב לך!

    גם פטיש כפות רגליים כמוך, וגם מאד אוהבת מגנטים יפים!

    ואת הראש שלך והעין שלך.

    סיגל (מינהל גנים, כן? 😉 )

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.