יש ימים שאני לא מצליחה.
ואולי האמת היא שלא באמת ניסיתי. אפילו קצת ויתרתי לעצמי.
טכנית הפוסט עלה. הנה הוא.
אבל האם מה שיש כאן נחשב פוסט? ומה הופך פוסט לפוסט? מה המינימום ההכרחי?
בכל אופן, את הפוסט הזה אני לא אפיץ.
אני פשוט אניח אותו כאן. מי שתרצה למצוא אותו, תוכל.
ומי שתקרא אותו תדע שיש ימים שאני לא מצליחה.
היום לדוגמא.
וואו, תמונות מדהימות במיוחד!
תודה, מיכלי אהובה.
גם אני אוהבת את התמונות בפוסט הזה.
קשתות בענן, יו נואו…
הייתי רוצה להציע ניסוח מחדש. במקום ויתרתי, במקום לא הצלחתי –
זה מה שהצלחתי היום.
לפעמים המעט הזה, זה כל מה שיש, וככה זה עכשיו, ויבואו ימים אחרים. אני מרגישה שבמעט המילים האלה, בקומץ הצילומים האלה, נמצא הסיפור של השבוע ההוא שלך. והנה, עשית לו מקום.
תודה, שירלי יקרה. אני כל כך מעריכה את התגובה הזו.
יש פה המון חומר למחשבה. מצד אחד, אני ממש מסכימה עם מה שאת כותבת כאן. מצד שני, אני לא באמת רוצה לקבל את הפוסט הזה כהצלחה. זה מדרון חלקלק.
בקיצור, זה מורכב.