עוד רגע ואנחנו בלב חודש אוגוסט – נשימה עמוקה של קיץ לפני ששנה חדשה מתחילה. המילים ״שנה חדשה״ הן כאלו שיש בהן רעננות, פתיחה ותקווה. השנה מתעתע, משונה וגם עצוב לחשוב על שנה חדשה.
בינתיים, מתוך הג׳ינגול והחום הלעיס של חודש אוגוסט, אני מעלה כאן דיוקן קטן של צבע.
חודש אוגוסט שלי, בצבעים.
בשבחי השיעמום
אנחנו בשבועות ללא לו״ז של ממש: המון בית (המון מסך), פעילויות פה ושם, זמן לחברים וזמן לשיעמום.
השעות האלה של ״אמא, משעמם לי״. לעיתים הן מולידות תסכול ועצבים, ולעיתים דוקא יצירה חדשה. כל החוטים הצבעוניים שצברתי בתשע שנים בהם רקמתי כיסוי לשלושה סידורים ושלושה חומשים – קיבלו שימוש חדש.
יש לי אחיינית מוכשרת, ועכשיו היא ירושלמית
האמת שהיא גם נולדה בירושלים, אבל מאז גלתה הרחק לבנימינה. ובכן – אני מתרגשת לבשר שהיא חזרה למקורות ושכרה חדר בדירת שותפים במרכז העיר ירושלים, לקראת תואר באמנויות המסך בבצלאל. מוכשרת, כבר אמרנו.
כשחזרנו מהחופשה המשפחתית לפני שבוע וחצי, מצאנו בבית ציורים שובי לב שנויה השאירה לנו (היא התגייסה לטפל בהיעדרנו בכלבה וופל ובצמחים החביבים שלנו).
כמה יופי, כמה.
זו שמתחילה, וזו שמסיימת
לפני חודש וחצי הקדשתי את פינת ירושלמיות משמחות לחברתי הילה יונה, אמנית זכוכית שזה עתה סיימה את לימודיה בבצלאל. ביום חמישי הגעתי לפתיחת התערוכה לחזות בפלאות של הילה מוצגים מתוחים ונרגשים לעיני המבקרים הרבים.
ראיתן פעם קרקס מזכוכית? אני ממליצה מאוד. הפרטים על תערוכת הבוגרים של בצלאל כאן.
תזכורת לעצמי להתבונן (וגם לצלם)
יש לי אחיין מתוק ומיוחד (ממש פוסט של דודה יצא לי היום), שמאוד מאוד אוהב לגו. הוא מסוגל לשבת ולבנות ולשחק במשך שעות. אף אחד מהילדים שלי לא שיחק ככה. זה מרתק אותי. אני יושבת ומתבוננת בו, פועל בחריצות עמוק בתוך העולם שלו ושל הלגו. לפני שבוע לראשונה גם צילמתי אותו.
לגו בימינו זה אירוע הרבה יותר צבעוני מאשר לפני שלושים-ארבעים שנה, כשאבא שלו (אח שלי המתוק והמיוחד גם הוא) היה משחק שעות בלגו. אל הזירה נכנסו בעשורים האחרונים גם גוונים של כתום, ירוק, ורוד וסגול.
חגיגה.
נהדר, ללי. המון צבעים יפים, אפילו בחום של אוגוסט
תודה, מיטלי אהובה.
צבעים שנותנים נחמה.