והיתה הקשת בענן

צבעי הקשת על המדרכה

מה קורה אם מושיבים אותי לצד שולחן שעליו דף נייר וצבעים? אני אצייר קשת. תמיד. זו פעולה בלתי רצונית כמעט. כמו שאני נושמת, כמו שאני מסדרת, ככה אני מציירת קשתות בענן. צבעי הקשת הם ללא ספק אהבת ילדות שלי, שממשיכה ומלווה אותי עד היום.

בתור ילדה שגדלה בשנות ה-80 אני זוכרת קשתות בענן בכל מקום – על מצעים, תיקים, חולצות, חגורות ושלייקס. קחו בחשבון שזו היתה תקופה ללא קניות אונליין ושפע חנויות שמייבאות מוצרים חמודים מסין, ועדיין – נדמה וזכור לי שהשנים הללו היו רוויות מופעים של צבעי הקשת. 

עפרונות צבעוניים

כמו שסיפרתי כאן – כשהייתי בגן חובה, חיינו שנה בפרינסטון ניו ג׳רזי. ממש באותה תקופה, עלו לשידור שתי סדרות טלוויזיה שהותירו עלי רושם חזק במיוחד: Care Bears (דובוני אכפת לי) ו-Rainbow Brite (שלמיטב ידיעתי לא הגיעה ארצה). בשתי הסדרות מוטיב הקשת בענן וצבעי הקשת הוא מרכזי: צבעי הקשת – המגולמים ביצורים צבעוניים ובקשתות בענן ממש – מסמלים רגשות חיוביים.  

רקמת קשת בענן לכיסוי חומש

אבל עוד הרבה לפני האייטיז – ובעצם כבר אלפי שנים – הקשת בענן מהווה סמל לטוב: בפרשת נח שבספר בראשית, נח כורת ברית עם אלוהים שלא יביא שוב מבול על הארץ. הקשת בענן היא האות לברית הזו. ״וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה … אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ״. 

בתלמוד הבבלי – במסכת כתובות, מובאים דברי שבח לצדיקים שבמשך כל ימי חייהם לא נראתה בשמים קשת בענן. כלומר, מידת הצדיקות בתקופה זו היתה כה גבוהה שאנשי הדור לא נזקקו לאותה ברית עם אלוהים. על פי ההתייחסות הזו – כשמופיעה הקשת בענן זוהי תזכורת לכך שישנם חטאים, אך הברית עם האל שרירה וקיימת. הקשת הנפרשת בשמים מסמלת לנו שישנם קשיים, אבל שבשורה התחתונה הכל בסדר.

קשת בענן מעל בניין עם גרפיטי

לפני בערך שנתיים, התחילה בחיים שלי תקופה לא פשוטה: אחרי שבע שנים בעבודה נוחה, מעניינת וסך הכל נהדרת בבית אבי חי, עזבתי ויצאתי לדרך חדשה. העניין היה שלא ממש ידעתי לאיזו דרך אני יוצאת – לא היתה לי תוכנית ברורה. התבלבלתי ונשמטתי. 

בשלב מסויים התחלתי עוסקת וחופרת בכל מיני מקומות מורכבים ואפלוליים שלי. זה היה קשה, ובעצם אפשר לומר שזה היה סוג של מבול אישי. מבול שנמשך שנה. במהלך התקופה הזו היו לי ימים טובים יותר ופחות. היום אני יודעת להגיד שזו היתה אחת השנים החשובות בחיי, אבל בזמנו זה היה בעיקר קשה. ולפני שנה בערך, בלילה אחד שכתבתי עליו כאן, נפרשה לה הקשת בשמיים שבתוכי. הבנתי פתאום, כבמכת ברק, מה חסר לי ומה אני חייבת לעצמי.     

ציור גיר של קשת בענן

“The way I see it, if you want the rainbow, you gotta put up with the rain”

Dolly Parton 

מתוך החפירות והמחשבות של השנה ההיא, ועם ה״תגלית״ החדשה-ישנה של אותו הלילה הקשה והמופלא, התחלתי לראות את הדרך שבה אני צריכה ללכת. 

ואז גם התחלתי לחשוב על קשתות בענן באופן יותר עמוק ומשמעותי. עד הנקודה ההיא, קשתות בענן וצבעי הקשת היו מבחינתי דבר יפה ומשמח – תופעה שאני מקפידה ואוהבת לתעד בצילומים שלי. היום אני גם בוחרת לראות אותן כסימן, כסוג של ברית שלי עם עצמי. 

קעקוע קשת בענן

יש משהו בפלאיות וביופי של קשת בענן מתנוססת בשמיים. כשאנחנו עומדות מול הדבר הזה, קשה להסיר ממנו את המבט. אנחנו נמצאות בתוך הרגע, באמת נוכחות. ואז נשכחות הדאגות – החרטות על מה שהיה והלחץ ממה שיהיה – אנחנו בתוך החוויה. כשאנחנו מאפשרות לעצמנו להיות בהווה, אנחנו גם יכולות להבין באופן עמוק שזה לא שהכל אולי יהיה בסדר, אלא שהכל כבר בסדר. 

אגב, אני מאמינה שאנחנו מוקפות בפלאות שכאלה בכל רגע, השאלה היא האם אנחנו מאפשרות לעצמנו להבחין בהן: צחוק של ילדה, מגע של בד נעים, פרח צבעוני שמציץ דרך גדר – מדובר בדברים פשוטים. המורכבות היא בהתמדה שלנו למקד את תשומת הלב אל הדברים הפשוטים האלו.

כבר שנים שאני מתרגלת איתור קשתות בענן בכל מקום אפשרי, בהחלט לא רק בשמים. 

סוליית נעל בצבעי הקשת

מבחינתי, קשת בענן היא הפלא היומיומי האולטימטיבי. מרוב שזה יפה, קצת קשה להאמין שזה אמיתי.

אבל זה אמיתי. 

קשת בענן כפולה

גדלתן באייטיז? אני רק מדמיינת שהיו קשתות בענן בכל מקום? ובכלל – כל כך אשמח אם תכתבו לי בתגובות. 
הנה, ממש כאן ↓

14 Comments

  • דניאלה אהובה
    אני איתך. לגמרי איתך.
    שנים שאני מציירת בגוונים עזים את כל הפאלטה שקיימת מבחינתי. והיא צבעי הקשת והצבעים שבינהם.
    בלי לדעת למה בלי להתעמק. זה מה שיוצא.
    אלו הצבעים המשמחים ביותר שנותנים לי את התחושה הכי טובה הכי משמחת .והתוצאה בעיני תמיד תמיד יפה.
    לא היה לי נח תמיד עם המצקצקים על הילדותיות שבציורים ועכשיו אני חושבת-שיקפצו כולם. ככה טוב לי.
    ככה הכי הכי טוב לי.
    וככה הכי יפה.
    למה?
    ככה!!!

    • שרית אהובה,
      אני אוהבת את הציורים שלך כל כך ואת הציפורניים הצבעוניות ואת כל היצירתיות הנהדרת שלך.
      תמשיכי תמשיכי. וכל המצקצקים מוזמנים להמשיך להנות מהלבנים, השחורים, האפורים והבז׳.
      חיבוקים גדולים לך.

  • כתבת נפלא ממש, מעלה פה קשת שצילמתי, לא הצלחתי להעלות אותה כתמונה, אז זה לינק לתמונה באינסטגרם.
    את הקשת הזאת צילמתי כשהלכתי ברחוב, ופתאום מישהי מאחורי אמרה, ואי הנה קשת, וכולםן הרימו ראש לראות את הקשת בשמיים. זה כאילו שהעיר נעצרה מלכת. בדיוק כמו שאת מתארת את השהיה. https://www.instagram.com/p/B7iq4gRHgje/?igshid=1smxim06rn48v

    • וואו, רחל – איזו תמונה נהדרת!!
      תודה רבה שקראת והגבת כאן, וששיתפת את התמונה
      ובאמת – הדברים האלו שמביאים אותנו להיות ברגע – הם יקרים מפז.
      שבוע טוב 🙂

    • תודה מיכלי אהובה.
      החיים זה ההמשך 🙂
      את מתכוונת לתיאור של אותו הלילה?
      זה יהיה באמת בפוסט אחר שיופיע תחת הקטגוריה של יצירתיות…

  • מעוררת השראה. כבר תקופה שכל פעם שאני אומרת ‘יהיה בסדר’ אני מיד מתקנת את עצמי ואומרת ‘עכשיו בסדר’.
    הפוסט הזה הוא תזכורת נהדרת להתמקד בדברים הפשוטים. תודה 🙂

  • גם אני ילידת האייטיז וזכיתי לצפות בדובוני אכפת לי ומאוד אהבתי את צבעי הקשת בענן (עד היו אוהבת).
    קשת היא תרכובת של צבעים קסומים ותמימים שמזכירים לנו את הילדות.
    הלוואי וגם לילדים שלנו יהיה משהו כזה לזכור

    • יש מצב שאצל הילדים שלנו זה יהיה חד קרן…
      או תכ׳לס – קשת בענן. זה על זמני.
      אני מספרת לעצמי שזה מהאייטיז.
      אבל כמו שכתבתי פה – זה גם מהתנ״ך 🙂

  • הקשתות של הנייטיז עברו קצת תהפוכות אבל היום רואים אותן ברעמה של חדי הקרן שיש בכל מקום 🙂

    • נכון – היום קשתות מחוברות יותר לחדי קרן,
      והן גם מצויירות בדרך כלל בצבעי פסטל ולא בולד.

  • כילדת אייטיז בעצמי אני גם זוכרת המון קשתות. כתבת כל כך יפה, עדין ושובה לב, ממש כמו מופע של קשת בשמיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.