חופשה משפחתית הכל כלול

גלידה בצרפת

הקיץ אנחנו נשארים בארץ: מרבים בקיטנות, מתהדרים במנוי לבריכה ומתכננים שתי גיחות בנות כמה ימים לצפון הארץ.

ביולי לפני שנתיים – כשהמילה קורונה היתה עבורי לא יותר משמה של בירה שסה״כ טעימה לי – נסענו לצרפת לחופשה משפחתית. בפוסט היום – טעימה וויזואלית מאותה חופשה בשילוב מחשבות בענייני חופשות משפחתיות, חופשות בכלל, חוץ לארץ ופנים הארץ. 

צ׳יפס וקטשופ בבריכה

תמיד יהיו לנו צ׳יפס

יש משהו מאוד מרגיע בידיעה הזו. שלאן שלא ניסע, גם עם הילדים הבררניים ביותר – נוכל להזמין להם צ׳יפס. זה נשמע טריוויאלי – אבל זה לא. ונכון, זה לא בריא או מזין במיוחד, אבל זה חם, ממלא וטעים (כל כך טעים, תכלס). 

משפחות עם ילדים - שלט בחניה בצרפת

ילדים זו ברכה 

קשה לתפוס את זה כשמגיעים מישראל, אבל משפחה עם ילדים זה חתיכת דבר באירופה. בתורים בשדה התעופה מקדמים אותך באדיבות ובכבוד, ואפילו בחניה של הסופר יש מקומות מיוחדים קרובים לכניסה השמורים למשפחות עם ילדים. נחמד להרגיש מיוחדת בשל דבר שבארצנו הקטנה הוא לכאורה הכי מובן מאליו. 

בגט עם קממבר ואוכמניות

פירות יער זה החיים 

אני תמיד בתחושת חסך של פירות יער. תנו לי פטל, תנו לי אוכמניות. אני לעולם לא אשבע, מבטיחה לכם. פירות יער באירופה או באמריקה הם סתם עוד פרי. אבל איך זהב קולינארי טהור יכול להיות סתם עוד פרי? איך? לא יודעת. 

באולינג צבעוני

זה נראה לכן זהה, אבל זה לא 

אחד הדברים שהכי קוסמים לי בביקורים בחוץ לארץ, זה לעשות דברים שאני יכולה לעשות גם בארץ. לשבת לשתות קפה, לקנות בסופר, ללכת לקולנוע או לבאולינג, וגם אפילו סתם להיכנס לבית מרקחת. אלו פעולות שאני רגילה אליהן, אלו מקומות שמוכרים לי, אבל הנה – יש בהם שינוי קטן. אני נהנית לשים לב להבדלים, להעריך את כל מה שהוא טיפה אחרת. 

מה שחשוב באמת 

יש לנו נטייה להגזים, ובסוף הילדים צריכים מעט מאוד. כשהיינו בצרפת, בחלק מהטיול נשארנו בקוטג׳ קטן שסמוך אליו היתה בריכת שחייה. זה כל מה שעניין את הילדים – ללכת לבריכה. בכל יום יצאנו לאיזו אטרקציה או אתר תיירותי, אבל האמת היא שלא היה בזה צורך. כאן תוכלו לראות ולשמוע את דניאל כהנמן מרצה על מושג האושר ועל האני-החווה אל מול האני-הזוכר. בהרצאתו הוא מעלה שאלה מרתקת: לו היו אומרים לכם לקראת יציאה לחופשה שלא תזכרו ממנה דבר, ושכל התמונות שתצלמו בה יושמדו – האם הייתם עדיין יוצאים לאותה החופשה? ובהקשר שלנו, האם הייתן מתכננות את החופשה המשפחתית באותו האופן? 

גירים צבעוניים

לא ידעתי שיש כזה 

תאמינו אם אספר לכן שאת התמונה הזו עם הגירים הצבעוניים צילמתי בלונה פארק? בצרפת גיליתי שאתר כזה יכול להיות מקום מלא אסתטיקה מחושבת, מרחבים עצומים וצמחיה משגעת. תדמיינו הכלאה בין לונה פארק תל אביב לרמת הנדיב. מרענן לפגוש אפשרויות שלא העלנו על דעתנו.  

ארוחת בוקר במלון

מגש מרגש 

בבית נדיר שאני אוכלת על הבוקר. אני בדרך כלל מסתפקת בקפה או שייק. אבל כשאני מתארחת (במלון, בקיבוץ או בהוסטל) ארוחות בוקר מרגשות אותי. לא פחות. אני לא בדיוק יודעת להסביר את זה – אבל איכשהו רק בסיטואציות האלה, ארוחת בוקר פתאום הופכת אצלי לארוחה החשובה ביום. 

זאת אני 

במשפחה שלנו אני המתעדת והמצלמת. בדיוק מהסיבה הזו יש הכי פחות תמונות שלי. כמעט כל התמונות מחופשות משפחתיות בהן אני מופיעה נולדו מרגעים בהם דחפתי את המצלמה ליד של אהד ואמרתי לו – תצלם קצת. אני אוהבת את התמונה הזו של אביגיל ושלי – בה הצלחתי ללכוד רגע קטן של שתינו (בארוחת בוקר, אגב). 

באולינג משפחתי

את כל התמונות המופיעות בפוסט צילמתי בצרפת בקיץ 2019.
אתן מזדהות עם משהו ששיתפתי? נזכרתן בחופשה משפחתית שלכן?
כל כך אשמח אם תכתבו לי בתגובות. 
הנה, ממש כאן ↓

18 Comments

  • זה כל כך מזכיר לי את החופשה שלנו, ממש אחריכם באותו מקום… איזה געגועים…

    • והרבה מאוד בזכותכם שהיתה לנו החופשה הזו כפי שהיא היתה!!
      אכן זכרונות מתוקים.
      תודה, אילנה יקרה.

  • איזה כיף של פוסט ואיזה כיף להיזכר ברגעים משמחים עם המשפחה.
    ממש אוהבת את הרעיון לבקר במקומות שיש גם בארץ, כמו סופר ובית מרקחת ועדיין להינות ולמצוא שם דברים חדשים.
    זוכרת איך התפאלתי ממלפון עטוף בסופר
    ומחלקת ביגוד ענקית.
    אפילו עדשות מגע קניתי בסופר.

    • תודה רבה, חנה, שנכנסת לקרוא ולהגיב כאן.
      המלפפון העטוף – זה בדיוק זה.
      בסניפי ארומה בניו יורק יש על הדלפק סלסלה עם בננות ותפוחים – שנמכרים שם בבודדים.

    • תודה רבה, יפעת יקרה.
      אכן – לא חשבתי על זה תוך כדי הכתיבה,
      אבל באמת יש שם הרבה מאוד געגוע.

  • מזדהה מאוד עם ההנאה מלעשות דברים של יום יום בחו״ל כדי לבדוק איך הם מרגישים ונראים. כשגרתי בפריז כמה חודשים אהבתי מאוד ללכת לקולנוע. נהניתי מהשונות בחטיפים, מהעובדה שמאוד נהוג ללכת לסרט לבד ולא הרגשתי יוצאת דופן, מהעובדה שבכל שעה כמעט מוקרן סרט, מ-11 בבוקר ועד הלילה. ומאוד נהניתי לראות סרטים באנגלית ולהתבשם קצת בהבנה של השפה והתחושה של המוכרוּת (לעומת הצרפתית שאותה הבנתי ממש קצת).
    הציטוט של כהנמן ממש מעניין ומעורר מחשבה, ואין לי תשובה עליו, אבל בטוחה שאמשיך לחשוב על זה בימים הקרובים.

    • נעמה, הזכרת לי בתגובה שלך את בית הקולנוע שהיה בלב ההיסטורי של פרוג׳יה –
      שם גרתי ולמדתי איטלקית כמה חודשים.
      פעם בשבוע היה מוקרן שם סרט in lingua originale.
      בית הקולנוע עצמו היה ישן ומהודר – עם כמה קומות ועם גימורי זהב וכסאות קטיפה אדומים.
      ואין לי שום זיכרון של החטיפים שנמכרו שם…

  • אני לגמרי איתך בהנאה מ”דברים של בית, אבל אחרת”, ואחד הדברים האהובים עלי (בחו”ל וגם בכפרים ערבים בצפון) הם חנוית מכולת וסופרמרקטים.
    והזכרת לי סיפור מצחיק –
    כשהייתי בהודו, נכנסתי יום אחד למכולת ליד הבית שגרתי בו, כדי לקנות קורנפלקס וחלב (התחשק לי לתת לפה שלי חוויה מערבית, לשם שינוי, אפרופו תחושות של חו”ל מול תחושות של בית…). המוכר שאל אם אני רוצה חלב עם שומן או בלי שומן. הנחתי שה”בלי” זה בעצם “דל”, וביקשתי אותו. למחרת בבוקר טעמתי את הקורנפלקס וחלב הכי מושחתים ומשובחים שאכלתי בחיי. בדקתי מה כתוב על החלב וגליתי שיש בו 6% שומן! בדרך לאוניברסיטה (הייתי שם בחילופי סטודנטים) נכנסתי למכולת, כדי לברר כמה אחוז יש בחלב עם השומן – היו בו 9% שומן :-).

    • זה מדהים.
      עד כמה משהו בסיסי, בתפיסה שלנו, כמו חלב, יכול להיות מוצר אחר לגמרי.
      קצת מזכיר לי את הגדלים של המשקאות בארה״ב. קפה גדול אצלנו – זה קטן אצלם וכו׳…
      ושלא נדבר על משקאות מוגזים ועל הגדלים ההזויים שיש בתחום הזה.

    • איזה כיף, שלי!! כל כך שמחה שהכתיבה שלי מוצאת חן בעינייך.
      תודה רבה על הקריאה ועל התגובה. הכי לא מובן מאליו מבחינתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.