פלאות בהתאמה אישית

גן ילדים שער הגולן

יש לי איזה סיפור אהבה לא ממומש עם קיבוצים. ביקום מקביל או בגלגול קודם אני קיבוצניקית (וכבר כתבתי כאן על קיבוץ גדות אליו אנחנו חוזרים כל שנה – קיבוץ שנכנס לי עמוק ללב).

באוגוסט 2020 התארחנו יחד עם חברים טובים בשער הגולן. באחר צהרים אחד טיילתי לי לבדי עם המצלמה בקיבוץ וחיפשתי דברים יפים ויומיומיים, או כמו שאני אוהבת לקרוא להם: פלאות היומיום או פשוט פלאות.

יש קיבוצים שהעבר שלהם מאוד מורגש – שאיזורים שלמים בהם לא התחדשו יותר מדי, כך שהם מספרים גם את הסיפור של המקום שהיו פעם. קיבוץ גדות הוא כמובן כזה, ובאותו קיץ בקיבוץ שער הגולן התרגשתי לגלות שגם הוא. חזרתי מטיול אחר הצהרים שלי עם כמה תמונות שאני מאוד אוהבת. זו לדוגמא.

מספרה שער הגולן

זמן קצר אחרי שחזרנו לירושלים, ישבתי בוקר אחד בקפה זריפה ועבדתי. היתה לי הרגשה חזקה שאני רוצה לשתף את התמונות שצילמתי בקיבוץ עם מי שעשויים להתחבר אליהן במיוחד. חיפשתי בפייסבוק קבוצה של קיבוצניקים ומצאתי את דברים שקיבוצניקים יודעים – קבוצה שיש בה קרוב ל50,000 חברים. ביקשתי ממנהלי הקבוצה להצטרף, ולשמחתי צורפתי כמעט מיד.

כתבתי פוסט ראשון בקבוצה באלו המילים (ואני מקצרת קצת):

שלום לכולם, שמי דניאלה ואני ירושלמית – עירונית למהדרין. תמיד נשאתי עיניים בקנאה מסויימת אל קיבוצניקים וקיבוצניקיות שהכרתי. עם השנים גם התאהבתי באסתטיקה הקיבוצית – במרחבים שמשלבים עבר והווה ומספרים לנו סיפור. בסופש האחרון היינו בקיבוץ שער הגולן. הסתובבתי קצת וצילמתי כמה נקודות שנכנסו לי ללב. משתפת אתכם כאן, ומקווה להמשיך ולשתף בעתיד.

ענף הבגד שער הגולן

אוקיי, תראו. אני לא צריכה לספר לכן שאני לא איזו משפיענית רשת, נכון? הכל אצלי מאוד מאוד בקטן. גם הבלוג שאתן קוראות עכשיו. גם הפייסבוק. לפעמים אני מעלה פוסטים שמביאים קצת יותר תגובות. בדרך כלל לא. וכמובן שכל מה שאני עומדת לתאר פה היא החוויה המאוד ספציפית ויחסית שלי. אוקיי? אז אפשר להתקדם.

הפוסט הזה שהעליתי לקבוצת הקיבוצניקים שהיו מצורפות אליו ארבע תמונות משער הגולן – – – התפוצץ.

תוך זמן מאוד קצר ובמשך כמה ימים, הפוסט קיבל המון תשומת לב מחברי הקבוצה. מה שריגש אותי במיוחד היו התגובות שקיבלתי על הפוסט. היו לא מעט הזמנות מתוקות מקיבוצניקים שאבוא ואצלם גם את הקיבוצים שלהם, והיו גם תגובות מהסוג הזה:

  • מקסים אורחת לרגע רואה את היופי… מותר גם לנו לראות… בחינם
  • קטע, אם היא לא הייתה כותבת את השם, בחיים לא הייתי מנחשת שזה הקיבוץ… פשוט בשגרה, רואים את הדשא, העצים הפרחים.לא את הפינות.
  • נדמה לי שהצלמת המוכשרת הצליחה להוציא תמונות מופלאות אפילו מפינות מוזנחות במיוחד – קיר מתקלף, כתם עובש, מזגן שתקוע בחזית והכל בצבעי ורוד עז (!!)
אופניים בשער הגולן

כל ההתרחשות הזו בקבוצה שימחה אותי מאוד. כששוחחתי באותו בוקר עם אח שלי (כבר סיפרתי לכן שהתברכתי באח ואחות חכמים שאין דברים כאלה?) סיפרתי לו על התמונות מהקיבוץ ועל התגובות שקיבלתי. הוא חשב קצת ואמר לי שיש פה משהו שצריך לפצח, שאיכשהו הדבר הזה צריך להיות שירות שאני נותנת בעסק שלי.

המממממ, מעניין. חשבתי לעצמי.

עד לנקודה זו, הצעתי למכירה פרינטים של צילומי הפלאות הקיימים שלי. מעולם לא חשבתי להציע פלאות מותאמות אישית. אבל ככל שהמשכתי וגלגלתי את הרעיון הזה בראש, הבנתי שזה משהו שבעצם כבר יצא ויוצא לי לעשות: בסיטואציות שונות בחיי האישיים – עם משפחה וחברים, וגם עם הירושלמיות המשמחות אצלי בבלוג (בשלב ההוא היו לי שלוש ירושלמיות שכבר עלו לבלוג, ורביעית בדרך).

שרית זוסמן

איך רעיון קטן, ראשוני ועדין שנמצא אצלי בראש – הופך למשהו אמיתי בעולם? משהו שגם אחרות יכולות לראות אותו ולהבין אותו. איך אני עושה את זה? ורגע, האם הסביבה שלי תקבל באהבה את היצירה הזו? היא תרצה בה בכלל?

החלטתי להתחיל מהמעגל הקרוב. פניתי לירושלמיות שכבר עלו אצלי בבלוג (כולן גם חברות טובות) ושאלתי אותן אם אוכל להדפיס להן מספר תמונות שייתלו במקום העבודה שלהן. גלריית פלאות אישית שמספרת משהו מהסיפור שלהן ומהדרך בה הן הולכות.

אפרת גבעתי

כשהשקתי את פינת ירושלמיות משמחות אצלי בבלוג – ראיינתי וצילמתי את אפרת גבעתי בר סימן טוב ואת האקטיביזם שלה – אקטיביזם זבל. אז הדפסתי לאפרת רביעיית תמונות למשרד, וקפצתי אליה לתלות אותן. זה היה הביטוי הראשון בשטח (ולא רק אצלי בתוך הראש) לשירות חדש אצלי בעסק.

במהרה הכרזתי ברשתות על השירות ובין היתר כתבתי כך:

אני צלמת פלאות. כבר שנים שאני מצלמת פרטים ורגעים מתוך השגרה היומיומית שלי ושל הסביבה שלי. אני מאמינה בכל הלב שלי שדוקא ביומיום, ובמה שנתפס כשגרתי ומשעמם – דוקא שם טמון הפלא, הקסם של הקיום שלנו. אז צילמתי את פלאות היומיום שלי והצעתי אותם למכירה.

בחודשים האחרונים הבנתי שאני יכולה לעשות משהו מעניין יותר. אני יכולה לצלם את פלאות היומיום שלכן. אני יכולה להגיע אליכן (הביתה, למשרד, ליישוב) ולתעד את הקסם שממש מתחת לאף שלכן – אולי אפילו את מה שאתן תופסות כבלאגן, או כמדף צפוף מדי במטבח. יכול להיות שמדובר בעצם בפלא ופשוט לא שמתן לב? אחרי שאצלם, אצור לכן גלריה על הקיר – שהיא כולה אתן ושלכן. רוצות? שאלות? אני כאן.

נעמי זיסבלט

כששוחחתי עם הלקוחה ״האמיתית״ הראשונה שלי, שביקשה שאצלם לה ולמשפחתה פלאות לקיר הבית, תיארתי את המוצר המוגמר כ״קפסולת זמן משפחתית – תלוייה על הקיר״. ואז גם הוספתי שהפורטרט המשפחתי הזה שאני יוצרת, הוא ההיפך האריתמטי מזה שבו המשפחה לובשת בגדי חג ויוצאת להצטלם ביער.

ובאמת, המהלך הוא אחר לגמרי. כשאני מגיעה לצלם פלאות בבית, אני יוצאת למסע ציד של היומיומי – הפשוט – המוכר: ספרי הילדות, מכונת הקפה, חיית המחמד, משחקי הקופסא והפסנתר. כי כשנביט לאחור (ואולי כבר עכשיו – אם נצליח להתפקס רגע) נבין שהיומיומי הוא המופלא מכל.

תמונות לחדר ילדים

לאט לאט אני מתנסה ומעמיקה וגם מגלה סוגים חדשים של פלאות: של זוגיות או של בת מצווה, פלאות למפעל או למטבח, פלאות של מינהל קהילתי ושל דיור מוגן, פלאות לחדר ילדים או לבית קפה, פלאות של מדבר ופלאות של פרידה ממקום עבודה.

אני יודעת שיש עוד המון פלאות שמחכים לי, ואני מתרגשת לגלות גם אותם.

פלאות היומיום
תרימו את העיניים מהטלפון, או שתזיזו לרגע את העיניים מהמסך:
איזה פלא אתן יכולות לראות ממש שם לידכן?
כל כך אשמח אם תשתפו אותי כאן בתגובות. הנה, ממש כאן ↓

16 Comments

  • פלא פלאות. כל אחד צריך פלאות דניאלה על הקיר שלו. איזה כיף לי שלי כבר יש… מתרגשת להיות חלק מההתהוות של משהו כל כך נהדר.

    • תודה רבה מיטלי אהובה.
      אני זוכרת את השיחה שלנו בפליון – לפני יותר מחמש שנים – כשבכלל הייתי במקום אחר, ואת העידוד שלך והתמיכה. זכיתי.

  • מקסים ממש דניאלה. בדיוק מביטה על מדף הצנצנות הכל כך לא ייצוגי שלנו, מלא באריזות , בצנצנות ריקות, חצי מלאות… תמיד זה בלאגן בעיניים. פתאום נראה לי נחמד וצבעוני 🙂

    • תודה רבה, אביגיל אהובה.
      אני זוכרת את מדף התבלינים שלכם, והוא אכן פלאי לגמרי.
      ואגב – כשאני מגיעה לצלם פלאות אצל אנשים בבית –
      אני מבקשת מהם לא לסדר לכבודי, לפחות לא לגמרי.
      ככה יש יותר פלאות 🙂

  • אני אוהבת את העיניים שלך על המקומות החבויים האלה, שנמצאים מול עינינו אבל לא מרגישים מופלאים עד שמופעל עליהם זרקור העיניים המיטיבות והמייפות שלך.

    • תודה רבה, נעמה יקרה מאוד.
      אני כל כך נהנית לגלות פלאות
      שבעצם תמיד היו ממש מתחת לאף שלנו,
      או אולי קצת מעל לראש.

  • מקסים ממש! וגם כל כך מתכתב עם הגישה והמסרים שלי, של נפלאות הטבע שנמצאים מתחת לאף שלנו.
    התרגשתי (כרגיל מהפוסטים שלך ;)).

    • תודה רבה, אלכסנדרה!
      איזה כיף שאנחנו בגישה אחידה בעניין הזה.
      פלאות סובבות אותנו כל הזמן – אם רק נסכים לשים אליהם את לבנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.