בפינתנו הפעם:
לילך וידל היא בעלת החנות ״J'aime מתנות משמחות״ שבנחלת שבעה בירושלים (והיא גם עובדת בחנות, קניינית של החנות, מנקה של החנות ועוד).
זהו פוסט במסגרת פינה קבועה בבלוג בשם ירושלמיות משמחות. ירושלמית משמחת היא מי שחיה בירושלים – בעבר או בהווה – ושיש בעשייתה דבר מה משמח. כשאני כותבת משמח אני מכוונת למקום של עשיית טוב, חיוביות וצבעוניות. היות והפוסטים שלי מעוטרים בתמונות, לאותה ירושלמית צריך שיהיה אספקט חומרי לעשייתה, או במילים אחרות – כדאי שיהיה פוטנציאל לכך שזה יצטלם טוב. הפוסטים האלה, מבחינתי, הם מעין כתבי אהבה לעיר שלי בהם אני מאירה נשים וצדדים בירושלים שאולי פחות הכרתן.
איך אנחנו מכירות:
ובכן, מהחנות. יום אחד, פעם מזמן כשעוד עבדתי בבית אבי חי – ידידי יובל, שעבד איתי אז, בא ושאל אותי: ״תגידי, את מכירה את ׳מתנות משמחות׳ בנחלת שבעה?״. כשעניתי שלא, הוא הבהיר לי שאני חייבת להגיע לשם בהקדם. כך עשיתי. ושוב. ושוב.
בשנים האחרונות לילך ואני בקשר גם באינסטגרם כמובן, ויצא לי אפילו להתייעץ איתה לגבי מוצר שאני רוצה לשחרר לשוק (והיא מאוד עזרה לי ודייקה אותי). מי יודעת, אולי יום אחד ניתן יהיה לקנות אותו אצלה בחנות.
קצת עליה • מה הסיפור שלה:
לילך נולדה בסוף שנת 1981 בקריית שמונה. בגיל שנתיים וחצי הוריה של לילך התגרשו, ואמה חזרה איתה לירושלים לבית של הוריה ברחוב רשב״ג שבשכונת הקטמונים.
בשנות חייה הראשונות לילך זוכרת מעברי דירות רבים – גם בתוך השכונה, וגם אל גילה, בית הכרם ובית וגן. אחרי מעברים בתוך העיר לילך ואמה עברו לגור בגבעת זאב, שם לילך התחילה בית ספר ולמדה את כיתות א׳ וב׳.
כשלילך היתה בת 7, אמה התחתנה בשנית והשתיים עברו לגור בקסטל בביתו של בן זוגה החדש, שגידל שני ילדים מנישואים קודמים שלו. שנה אחר כך נולדה ללילך אחות קטנה, וכשזו היתה בת שלוש התברר שהיא לוקה באוטיזם קשה. לילך מאוד רצתה וציפתה לאחות משלה, אבל המציאות טפחה על פניה והביאה לה אחות אחרת מזו שדמיינה.
החל מכיתה ג׳ ועד כיתה ו׳ – לילך למדה בבית הספר הנרייטה סאלד שבשכונת קטמון. מגיל צעיר היא התרגלה לנסוע לבד באוטובוסים (ארבעה אוטובוסים ביום) מהקסטל וחזרה, לעומת כל חברותיה שגרו במרחק הליכה מבית הספר.
לילך מאוד אהבה מסיבות פיג׳מה ומספרת שהיו המון כאלה של חבורת החברות שלה ביסודי. היא מזכירה במיוחד אמא של אחת מחברותיה שהיתה מכינה פיצות ביתיות מופלאות. בל״ג בעומר לילך היתה מזמינה את החבורה אליה לקסטל לאיסוף עצים ולמדורה מאחורי הבית שלה.
מגיל 9 לילך עבדה כבייביסיטר תמורת 4 שקלים לשעה, והיתה עושה חישוב כמה קרטיבים תוכל לקנות במה שהרוויחה. מאוחר יותר היא גם לימדה שיעורים פרטיים וחילקה עיתונים בקניון.
ללילך היה אוסף של סרטי מתנה צבעוניים, במגוון צורות וגדלים.
כשלילך היתה בת 14, אמה החליטה לעזוב את בן זוגה – ולילך עברה איתה ועם אחותה למבשרת. הקשר של לילך עם חצאי האחים שלה נותק. לילך מספרת שבגיל צעיר יחסית היא החליטה שלא תתחתן ולא תביא ילדים.
לילך למדה בחטיבת הביניים מבשרת ציון, ואז בתיכון הראל. כשהיתה בכיתה י׳ לילך הכירה שם את יוני, שנתיים מאוחר יותר הם הפכו בני זוג, והם ביחד עד היום.
לפני הגיוס לילך מלצרה במסעדת פיצה האט שהיתה ברחוב לונץ, ואז בקפה עטרה ששכן במעלה המדרחוב. לילך עבדה שם במשך חצי שנה עד שהתגייסה.
בשנת 2000 לילך התגייסה לתפקיד פקידת לשכה של מפקד חטיבה 500 בשריון, בבסיס ברמת הגולן. מכיון שהיא לא התחברה לתפקיד וגם המרחק הגדול מהבית הקשה עליה, לילך ביקשה ויצאה לקורס מאבחנות מחקר בצריפין. בסוף הקורס היא הוצבה בתפקיד חדש בחיל הים בקריה, ממש באותו הבנין בו שירת יוני.
כמה ימים אחרי השחרור לילך התחילה לעבוד כמוקדנית ב-144 בבניין הדואר המרכזי ברחוב יפו. בתקופה שהיא עבדה שם, לילך כתבה בלוג על החוויות שלה בתפקיד. היא עבדה במשרה מלאה, ולאחר תקופה עברה לעבוד בסופי שבוע ובמקביל התחילה את המכינה באוניברסיטה העברית.
תוך כדי הלימודים במכינה, לילך הבינה שהיא לא מעוניינת ללמוד באוניברסיטה, ובמקום הלכה ללמוד קורס אינטנסיבי בתוכנות גרפיות בבית הספר ג׳ון ברייס בגן הטכנולוגי במלחה.
אחרי התנסות קצרה בעבודה בתחום העיצוב גרפי, לילך התחילה לעבוד במשרה מלאה כחונכת של נערה עם שיתוק מוחין. היא ליוותה אותה במשך השנתיים שלמדה בכיתה י׳ ואז יא׳ בתיכון הראל. השתיים בקשר עד היום.
בגיל 26 לילך התחילה לעבוד בתחום המלונאות. היא התחילה בבית שמואל בדלפק הקבלה של האכסניה, בית ההארחה ואולמות המופעים. אחרי שנה וחצי בתפקיד, לילך עברה לתפקיד מנהלת הקבלה של מלון הרמוני בנחלת שבעה והיתה שם שלוש שנים.
התפקיד הבא של לילך היה בביזנס סנטר של מלון קינג דיוויד. היא זוכרת גיחה מרגשת אל חדרה של נטלי פורטמן, וגם את הביקור של ולדימיר פוטין בבית המלון.
אז איך היא משמחת:
ללילך היה חלום להפוך לעצמאית. במקביל לעבודה בבית המלון היא נרשמה לקורס של מט״י – מרכז טיפוח יזמות.
כשאחד המרצים בקורס שאל את התלמידים מה מונע מהם לפתוח את העסק כבר למחרת – לילך ענתה שהיא מרגישה שהיא צריכה לעבוד בחנות לפני שהיא פותחת חנות משלה. ואכן, היא החלה עובדת במשך תקופה בגלריית יודאיקה – ״אמנות ונשמה״ בנחלת שבעה. תוך כדי החפיפה והעבודה שם היא רשמה לעצמה הערות, מחשבות ותזכורות להמשך הדרך.
בסוף הקורס לילך טסה עם בן זוגה לטייל בחו״ל, ואחרי שלושה שבועות בארה״ב היא חזרה ממוקדת מטרה: פתיחת חנות של מתנות ודברים יפים. היא תמיד אהבה חפצים יפים לבית, ואתן זוכרות את אוסף סרטי המתנה שהיה לה כשהיתה ילדה?
לילך רצתה שהחנות תהיה במרכז העיר, ומצאה מקום קטן ברחוב אבן ישראל. החנות ״מתנות משמחות״ נפתחה ב-31 במאי 2013. כעבור כמה חודשים לילך הפיקה אירוע פתיחה לחנות עם קייטרינג, ממתקים ולהקה שניגנה. לילך נשאה דברים והגיעו חברים ומשפחה.
מהיום הראשון היה לחנות עמוד בפייסבוק ולילך צילמה והעלתה תמונות בקביעות. היא מתארת גדילה איטית של חבר מביא חבר. ללילך היו עובדות כבר מההתחלה, כי היה חשוב לה לא לשחוק את עצמה.
ללילך היה חשוב שהחנות תדבר את הטעם שלה, ותכיל חפצים יפים ושימושיים. בגלל שהחנות היתה קטנה, מלאכת הבחירה המדוייקת היתה מאוד משמעותית.
אחרי שלוש שנים ברחוב אבן ישראל, לילך היתה צריכה למצוא מיקום חדש לחנות בגלל עבודות שיפוצים והרחבה בבניין. בשלב הזה היא כבר חיפשה חנות יותר גדולה, ושתהיה במיקום עוד יותר מרכזי.
על רחוב יואל משה סלומון שבשכונת נחלת שבעה, היא ראתה חנות עם תריס סגור ומקושקש בגרפיטי ועליו מספר טלפון. כשבאו ופתחו לה, היא מייד הוקסמה והתאהבה. החנות ״מתנות משמחות״ נמצאת שם מאז 2016.
בשנת 2019 לילך פנתה אל ועדת קישוט שיציירו לה על אותו התריס הישן והמוזנח. היא רצתה משהו שיזמין את העוברים והשבים להצטלם, ולבסוף הוחלט על אימג׳ של מטריה (שמתכתב עם המטריות הצבעוניות שנתלות ברחוב עם בוא האביב-קיץ).
ועדת קישוט התחילו את העבודה ערב אחד, וכשלילך יצאה הביתה היא חששה מעט ולא ידעה איך הציור ייצא ואם תהיה מרוצה. בבוקר למחרת, כשעוד היתה במיטה, היא קיבלה מלקוחה שעברה ברחוב תמונה של הציור על התריס – והלב שלה ניתר לגבהים.
מה משמח אותה:
- מזג אויר עם שמש מלטפת
- פחמימות – לילך אומרת שלפרט איזה פחמימות בדיוק היא אוהבת יהיה פשוט ארוך מדי, אבל היא מציינת שלפיצות יש לה מקום מיוחד בלב ובבטן. היא אפילו הקדישה פעם פוסט לעניין בבלוג שכתבה במשך שנים.
- כלבים! לילך היא ״אמא של אריק״, כנעני מעורב בן 8 שהגיע אליה דרך עמותת ירושלים אוהבת חיות. החנות שלה היא ידידותית לכלבים, ובמשך תקופה ארוכה אריק היה מגיע עם לילך לחנות מדי יום.
לסיום, נקודה מאירה שלקחתי מהשיחה איתה:
בכמה נקודות לאורך השיחה, לילך תיארה לי מצבים בהם היא קיבלה ״בעיטה״ שהוציאה אותה מתוך איזור הנוחות שלה. פעם אחר פעם, לילך ידעה לנצל את ההזדמנויות האלה לצמיחה ולהתפתחות. בדיעבד היא רואה את הבעיטות האלה כברכה וכמזל גדול.
לחיים יש נטייה לבעוט בנו לפעמים – השאלה היא רק מה נעשה עם הבעיטות האלו.
תודה רבה דניאלה שבכלל הצעת לי להתארח במדור המשמח הזה???? נהנתי להפגש ולדבר איתך. יש לך יכולת מופלאה לזקק הכל לפוסט אחד רציף משולב עם תמונות מהממות! איזה כיף שהכרנו ????
לילך יקרה, כל כך נהניתי להכיר אותך יותר לעומק, ולהעלות חלק מהצבע והיופי של החנות שלך אליי לבלוג! תודה על המילים הטובות, ובעיקר תודה שהסכמת לקחת חלק אצלי בפינה!
לילך היא אחת המקסימות! רכשתי בחנות המקוונת שלה וגם ביקרתי בחנות הפיזית – משמחת ומנצנצת, בדיוק כמו שאני אוהבת ✨
איזה כיף של תגובה, עמית! היא אכן כה משמחת ומנצנצת, והחנות שלה – ממש בדמותה 🙂
אני אוהבת את הפינה הזאת, שהיא גם משמחת ומסקרנת, וגם מאוד ירושלמית!
תודה רבה, נעמה יקרה.
תמיד התגובות שלך כאן משמחות אותי באופן מיוחד.
בכל פעם שאני עוברת ברחוב הזה אני נכנסת לחנות בשמחה. חנות כייפית ומשמחת – ממש אוהבת את הטעם של לילך בפיצ'יפקס, אז היה מעניין להכיר אותה כאן! אחלה רעיונות נשים משמחות, ואחלה בחירה בלילך 🙂
תודה רבה עדי! איזה כיף שנכנסת לקרוא ולהגיב.
אכן פנינה ירושלמית מופלאה. כיף לנו.
אני כל כך אוהבת את האזור הזה של ירושלים וכמובן שאוהבת מתנות משמחות.
כן!! נראה לי שאפילו נשארת פעם בבית מלון ממש באותו רחוב כמו החנות של לילך, אם אני זוכרת נכון. זה אכן איזור נהדר, וחנות נהדרת.
פינה מקסימה וכשמה כן היא- משמחת! 🙂
תודה רבה, יפעת יקרה!!
כיף שנכנסת לקרוא ולהגיב.