סוכות ומחשבות

קישוטים לסוכה

אני אוהבת את סוכות, כל שנה קצת יותר.

בפוסט היום – טעימה וויזואלית מהסוכה שלנו, בשילוב כמה מחשבות קטנות.

קישוטים לסוכה
זה בעצם חדש לי

זו השנה הרביעית שאנחנו בונים סוכה. גם כילדה לא היתה לנו סוכה רוב השנים. כך שכל החוויה הזו היא עדיין חדשה ומרגשת עבורי. אולי היא תמיד תישאר כזו? אני לא יודעת.

במשך שנים הייתי אוספת במגירה את הקישוטים היפים שהילדים הכינו בגן, שם הם חיכו לסוכה עתידית – לא היה עדיין מה לעשות איתם. והנה עכשיו כבר יש. הקישוטים הולכים ונאספים משנה לשנה. וגם בבית אנחנו מנסות להקדיש זמן להכנת קישוטים.

קישוט צבעוני לסוכה
ליצור. לחיות.

לפני שנה היה סגר בתקופת החגים. איזו תקופה הזויה זו היתה. בשבועות שלפני סוכות, שקענו אל תוך הכנת קישוטים לסוכה, חלק מושקעים ממש. אני זוכרת שהרגשתי כמה העבודה היומיומית הזו לקראת החג שמרה עלינו ושימחה אותנו.

זו היתה בסך הכל עוד דוגמא לאופן שבו שחרור היצירתיות נותן כוחות ומחזק.

ציור של סוכה
יאללה, תתפרעו

היות והסוכה עומדת במשך שבוע בלבד, אפשר לעשות בה כמעט הכל – זו דעתי לפחות. הזמניות של הסוכה משחררת אותנו מהכבדות, הרצינות והשמרנות שלפעמים מלוות אותנו כשאנחנו באות לעצב חדרים בבית. פה מדובר בגרסת הפופ-אפ של חדר בבית, אז אפשר להתפרע. אצלנו יש כדורי דיסקו, וצבעוניות עזה (כן, גם הבית שלנו צבעוני – אבל לא עד כדי כך).

ובסוכה שלנו תלוי גם ציור שלי, קטן ועדין, שאני מאוד אוהבת. האם הייתי ממסגרת אותו ותולה אותו אצלנו בבית ממש? כנראה שלא. בסוכה הציור ״ממוסגר״ בניילונית, ומשמח אותי מאוד. אני מתרגשת לפגוש אותו כל שנה מחדש.

דגל לשלום
קישוטים שמספרים סיפור

כשהכל תלוי והסוכה עומדת מוכנה, אני נהנית לסקור במבט את כל הקישוטים שממלאים אותה, ולהיזכר בסיפור הרקע שלהם: כוכבי הזהב שפעם עיטרו אירוע חנוכה שריכזתי בבית אבי חי, השרשרת הארוכה מאוד מאוד שנעמי חזרה איתה גאה כל כך מבית הספר, הדגל בצבעי הקשת שקניתי באיטליה בתחילת שנות האלפיים אחרי שראיתי אותו שם מתנוסס מעל מרפסות אינספור.

גם הילדים נושאים עיניהם אל הקישוטים השונים ונזכרים ומגיבים עליהם. השנה אביגיל הביטה ברימונים התלויים בכניסה לסוכה, אותם החזירה מהגן כשהיתה בת שנתיים וחצי, והעירה שהיא כבר לא מציירת ״בקשקושים כאלה״.

סוכה מקושטת
כמו בסרטים

ככל שחולפות השנים, אני מבינה שסוכות (ולא חנוכה!) הוא קצת חג המולד שלי. הסצנה הזו מהסרטים, כשהמשפחה מתכנסת ומוציאה את הקישוטים ששכבו שנה בקרטון, ומתחילה לקשט את העץ בשמחה ובהתרגשות? אז כזה, רק בסוכה.

קפה בסוכה
הדברים הקטנים

ובסוף, מה באמת משמח אותי? לשבת בבוקר בשקט בסוכה ולשתות את הקפה שלי.

זהו זה. אני לא צריכה הרבה יותר מזה.

וזו הזדמנות טובה (זו תמיד הזדמנות טובה) להזכיר לכן את הציטוט האהוב עלי:

The little things? The little moments? They aren’t little

Jon Kabat-Zinn

קישוטים לסוכה
ואז הגיעו רוחות

השנה נאלצתי להסתפק בשני בקרים של קפה בסוכה. רוחות עזות אצלנו במרפסת (כבר סיפרתי לכן שאנחנו גרים בטירה של אלזה?) איימו לפרק ולהעיף את הסוכה שלנו, ואהד ואני יצאנו למבצע חירום של הורדת הסכך, צמצום הבדים והסרת הקישוטים שחזרו ממושמעים לקרטון.

תוספת של יומיים סגריריים, עם גשמים ורוחות, הכריעה את הכף: הסוכה לא תקום שנית בחג הזה.

אני כבר התחלתי להמתין בסבלנות לשנה הבאה.

כדור דיסקו בסוכה
מועדים לשמחה וחג שמח!
אוהבות את סוכות? יש לכן סוכה?
כל כך אשמח אם תכתבו לי בתגובות.
הנה, ממש כאן ↓

8 Comments

  • סוכות הוא חג נחמד מאד, ובמיוחד לנשים הוא קליל כי הן לא חייבות בסוכה. לשבת ולשתות קפה בסוכה זה דבר כיפי במיוחד. תמשיכי/ו להנות מהסוכה בשנים הבאות.

    • תודה רבה, הדס –
      שקראת ושהגבת פה.

      אני באמת מקווה שנזכה להנות מהסוכה, יחד ולחוד,
      במשך שנים רבות.

  • ממחקר קטן שעשיתי במשך השנים אהבה לחג סוכות קשור ישירות למרחב בבית שמאפשר את הסוכה, מי שיש לו גינה או מרפסת גדולה נהנה ומחכה לחג הזה ומי שיש לו מרפסת קטנה או הכי גרוע בונה סוכה בכניסה של בית או על גג מתעב את הגג שמצטופפים על שולחן שלא מותאם לגודל האירוע, שהכל מובא בנגלות לשולחן ותמיד תמיד חסר משהו וצריך להסתנג׳ר בפעם המאה לרדת/לעלות להביא במיוחד שכולם כבר יושבים כמו במשחק ״פקק תנועה״ וכדי שאחד יזוז כולם צריכים לזוז איתו…

    • חחח, זה תיאור מצחיק, עידני.
      וזו אכן תיאוריה מעניינת!!
      דוקא חברים טובים בדיוק העבירו את הסוכה שלהם מהמרפסת לחניה מחוץ לבניין,
      פשוט כי ״זה יותר כיף״ לדעתם.
      אבל אני לא אתכחש שסוכה במרפסת היא אכן נוחה מאוד…

  • לא יודעת מה כיף בלהוריד ארוחה שלמה כולל כלים כוסות מפיות וכו כמה מדרגות לכניסה לבניין לעלות חזרה ליטול ידיים , להחזיק חזק הכל כשפורסים את החלה כי השולחן מתנדנד והכי גרוע להחזיר הכל חזרה ולהיזהר שהבגד חג לא יגע בכלים המלוכלכים או בזבל או שלא תיפול איזה כוס מהערימה שעשית כדי לעשות כמה שפחות נגלות. בקיצור לא.כיף.

    • אכן, חגים זה עניין סובייקטיבי לגמרי…
      לי יש קושי עם פורים, מאז שאני ילדה –
      ומבחינת רבים אחרים זה החג הנהדר מכולם (כך לפחות הילדים שלי חושבים).

  • אני פחות מתחברת לחג הזה, אולי כי כילדה לא היתה לנו סוכה כמעט אף פעם, ואולי כי הוא מגיע בסוף סדרת חגים ומועדים וחופש גדול וכבר אין לי אנרגיה לעוד משהו גרנדיוזי. אצלנו מסמלת את החג בעיקר העובדה שאבא בחופש מהעבודה למשל שבוע וזה כיף לכל הצדדים.

    • גם אצלנו אבא בחופש שבוע!
      וזה באמת משמח. פעם היינו מטיילים יחד כל המשפחה,
      ועכשיו – הילדים התחילו לטייל עצמאית עם הצופים / סיירות.
      הכל כל כך דינאמי…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.