על הניסים

כתמי שמן על הכביש

כבר כמה שנים שאני מלקטת ציטוטים שאני אוהבת. אחד הראשונים שרשמתי לי, הוא זה: 

“There are only two ways to live your life. One is as though nothing is a miracle. The other is as though everything is a miracle.”

Albert Einstein

כשפיזיקאי מחונן ואחד מגדולי המדענים שידעה האנושות מתייחס לניסים, כדאי להקשיב. המעניין הוא, שאין כאן דיון בנס כתופעה החורגת מגדר הרגיל, אלא כתופעה שהיא – פוטנציאלית לפחות – יומיומית. הבחירה היא שלנו: איך אנחנו רוצות לחוות את העולם ואת הקיום שלנו בתוכו. 

ובכן – אני בוחרת באופציה השניה. כל הסובב אותי הוא נס, כל הסובב אותי מואר. 

חנוכיית כסף וחנוכיה מקרמיקה

את חנוכה תמיד אהבתי – ממש כמאמר השיר: חג יפה כל כך. האסתטיקה של החנוכיות והנרות המאירים שהולכת ומתרחבת מערב לערב, מטבעות השוקולד בעטיפה מוזהבת והסביבונים הצבעוניים – כל החג כאילו נולד לשמח ילדים וילדות (ואני קצת נשארתי כזו). בניגוד לפורים, שהוא חג שיש לי איתו איזה קומפלקס, החוויה שלי בחנוכה (מילדות ועד אימהות) היא פשוטה וטובה. 

כילדים קיבלנו בבית מתנה קטנה בכל נר, מה שאומר שמונה מתנות בשמונה ימים. לא רע. את הסופגניות הוריי היו מביאים מ״מאפיית גרליץ״ שהיתה סמוכה לביתנו בשכונת רמות אשכול בה גדלתי. היינו עושים הזמנה מיוחדת של סופגניות ריקות – ללא ריבה. מעולם לא הייתי חובבת גדולה של ריבות, ובוודאי לא בתוך סופגניה. אלה היו הימים שסופגניות במילוי ריבת תות היו פחות או יותר האופציה היחידה. היום אני מסתדרת נהדר עם רוב המילויים האחרים, אם כי עדיין הבצק הוא ללא ספק האטרקציה מבחינתי.   

סופגניה במילוי ריבה ואבקת סוכר

ימי חנוכה נקבעו ביהדות כ״ימי הודאה״ – ימים מיוחדים בלוח השנה העברי, שנקבעו כדי להודות לאלוהים על הנסים שעשה לעם ישראל. בימים אלו (חנוכה ופורים) נוספת לתפילות היום תפילה שנקראת ״על הנסים״. לאחר הקמת המדינה, עלתה הצעה לקבוע גם את יום העצמאות כיום הודאה, ויש הנוהגים כך.  

המילה הודאה באה כאן במובן של הודיה – שהיא הצורה הרווחת יותר למשמעות הזו. כשפותחים מילון, כזה של פעם – עם דפים והכל, הפירוש הראשון של המילה הודאה הוא: הסכמה, הכרה. ופה אני, באופן אישי, עוד יותר מתחברת לעניין הזה של הודאה: ההכרה הפשוטה בטוב שבחיינו. לפני שאני מודה, חשוב שאכיר. חשוב שאשים לב. 

אפונה ריחנית

“Gratitude is the child of attention” 

Kate Bowler 

כדי להיות מסוגלת להודות באמת, אני צריכה לשים לב. אני מרגישה שכדי לשים לב, יש שתי תנועות שאני צריכה לעשות: זום אין וזום אאוט. למה אני מתכוונת? אני כותבת פה לא מעט על פלאות היומיום, ועל הנסיון שלי להתפקס על היופי שנמצא סביבי באופן מתמיד. פה מדובר בפעולה של התמקדות, של זום אין. רוב התמונות שאני מצלמת הן תמונות שעושות את הפוקוס הזה על הדבר הקטן: ניצני פריחה במרפסת, אוכמניות בכף ידי, נעליים מנצנצות.  

כל אחד מהמופעים האלו הוא עולם ומלואו, אם אני באמת מצליחה לשים אליהם את לבי.  

אגפנתוס במרפסת

פעולת ההתרחקות וההתרחבות – הזום אאוט – גם היא חשובה. לעיתים הפוקוס שלנו נמצא בתוך הקושי והשגרה השוחקת, ואז דוקא הנשימה החוצה אל התמונה הגדולה יכולה להקל עלינו ולסייע לנו להכיר בטוב. כשאני עומדת מול בית הפוך ומטלות חיים שלא נגמרות (כי הן לא נגמרות, פשוט לא), אני יכולה לנסות לעצור רגע ולראות שהבלאגן והעומס הם חלק מתמונת חיים שהיא מלאה בדברים טובים. 

יחד עם הציטוט של איינשטיין שהבאתי בתחילת הפוסט הזה, אני שומרת אצלי המון זמן גם את השיר ״ניסים״ של יהודה עמיחי, שמדבר בדיוק בדיוק על הדבר הזה – פעולת הזום אאוט לעומת פעולת הזום אין: 

מְרָחוֹק כָּל דָּבָר נִרְאָה נֵס

אֲבָל מִקָּרוֹב גַּם נֵס לֹא נִרְאֶה כָּךְ.

אֲפִלּוּ מִי שֶׁעָבָר בְּיָם-סוֹף בִּבְקִיעַת הַיָּם

רָאָה רַק אֶת הַגַּב הַמַּזִּיעַ שֶׁל הַהוֹלֵךְ לְפָנָיו

וְאֶת נוֹעַ יְרֵכָיו הַגְּדוֹלוֹת.

לכל אחת מאיתנו ישנה עדשה המשקיפה על החיים שלנו, וישנה היכולת לבחור בין מצב התמקדות למצב התרחבות. זה משחק שאפשר, ולדעתי כדאי מאוד, לנסות להתמיד בו.  

שקיעה בניצנה

השנה בחנוכה, אני מתכוונת להכיר ולהודות עם כל נר שאדליק בחנוכיה.

אולי תצטרפו אלי לתרגיל ההודאה-הודיה הזה? בכל ערב, לצד הנר שמתווסף לחנוכיה, נוסיף לנו עוד דבר שאנחנו מכירות בו ומודות עליו.   

שאריות נרות על חנוכיה

כל כך אשמח לשמוע מכן: איך אתן פוגשות את חנוכה – בכלל, והשנה בפרט. תכתבו לי בתגובות?
הנה, ממש כאן ↓

14 Comments

  • דניאלה יקרה
    תודה שכתבת במילים ונתת מקום של אמת לדבר הפשוט ועם זאת בכלל לא פשוט, לדבר הקטן הזה שהוא בעצם ענק.

    את השראה
    ואור
    תודה לך מופלאה.

  • פוסט שכל כך נוגע בי בכל כך הרבה רבדים.
    תודה על התזכורת הזאת לראות את כל הניסים הקטנים שסביבנו ולהיות במצב תודעתי של הודאה- הודיה.

    • חנה יקרה,
      תודה רבה על הקריאה ועל התגובה כאן.
      כמו תמיד, אני כותבת גם (ובעיקר?) כדי להזכיר לעצמי.
      שמחה שגם בך התזכורת הצליחה לגעת.

  • מקסים כתמיד. לאחרונה אני מוצאת את עצמי מתרגשת גם מפלאות שאני עוד לא רואה אבל יודעת שיגיעו. לדוגמה כמה אני נהנת להסתכל על אדמה פשוטה כי אני יודעת שבתוכה טמנתי פקעת שבאביב תהפוך לפרחים מרהיבים. חודשים לפני שהם פורחים הם כבר משמחים אותי.

    • אוי, זה באמת כל כך משמח, מיכלי.
      הציפיה הזו המרגשת. כמו בטן הריונית – או עוגה בתנור.
      וחברתי הטובה שרית מתרגשת מניצני הפרחים שבגינתה, אפילו יותר מפריחתם.

  • פוסט מדהים. מחייב אותי לעצור ולעשות זום אאוט (ולהמשיך בשגרה לעשות זום אין).
    אגש היום בהשראת הורייך לקנות מתנות לילדים ואצור להם חוויה של שמחה יומיומית בחג הזה כפי שהורייך עשו עבורך.

  • אני ממש מתחילה להתאהב בבלוג הזה. באיזו פשטות את ממלאת בהשראה ובהרגשה טובה.
    אני גם אוהבת מאוד את חנוכה. חנוכה הוא נקודת האור בתוך עונת החורף שפחות חביבה עליי. יחד עם זאת, כל שנה אני בתחושת החמצה, שיכלתי להפיק יותר מהחג. השנה אני כבר לא גרה בבית הוריי והחג התפספס לגמרי בבית שלי. חייבת לתקן את העניין בשנה הבאה.

    • אלכסנדרה יקרה, תודה רבה – ואיזה כיף שאת חוזרת לקרוא שוב ושוב.
      וואו אני כל כך מסכימה איתך בענייני חנוכה, ונקודת האור באמצע החורף.
      גם אני לא חובבת חורף…
      מה שנחמד בחנוכה זה שקל מאוד לקיים אותו.
      חנוכיה + נרות + סופגניות מהמאפייה = מושלם ולא צריך יותר.

  • דניאלה יקרה

    מגיעה באיחור אל הפוסט הזה, אך התזמון לא מפריע לי להתרגש וליהנות מהמילים והתמונות שלך. גם אני כמוך עוסקת בשילוב של מילים וצילום…בזום אין ובזום אאוט בעזרת שני המדיומים האלה. והשילובים שלך יפים בעיני, מצליחים להרטיט לי מיתר בלב. שמחה שגיליתי את הבלוג שלך.
    אני כותבת שירים, ומצלמת וזה השילוב שאני עושה.
    מחפשת בחיי היומיום רגעי השראה שאפשר לשורר אותם ולתפוס משהו מהם עם המצלמה.
    לראות את הניסים בדברים הקטנים – זה להמשיך את חנוכה לאורך כל השנה. וזה מה שאני מאחלת לך ולנו.

    • תודה, עדנה!
      אני דוקא מאוד נהנית לקבל תגובות ״באיחור״ לפוסט שלי.
      בדיוק בגלל שזה לעולם לא מאוחר, ואני נהנית לראות שהפוסטים שלי ממשיכים להיות רלוונטיים ולגעת בנפשות.
      אני מאמינה מאוד בניסים של יומיום – מה שאני קוראת להם: פלאות של יומיום כאן בבלוג ובכלל בכתיבה שלי.
      שבוע טוב!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.