לכאורה, יום חמישי ה-12 במרץ 2020 היה יום רגיל.
חופשת פורים בדיוק הסתיימה והילדים חזרו בבוקר למסגרות. ישבתי מול המחשב במטבח וניסיתי להתחיל עוד יום עבודה. חודשיים וחצי קודם לכן הפכתי באופן רשמי לעצמאית, ולבלוג שלי אז מלאו בסה״כ ארבעה חודשים. עוד יום רגיל – רק שהכל הרגיש קצת אחרת.
יום קודם לכן, בסעודת פורים, רובה המוחלט של השיחה עסק במגיפת הקורונה. בקריאת המגילה בבית הכנסת היו הרבה פחות אנשים משזכרתי בשנים קודמות. החיים שלי ושל הסביבה שלי כבר הושפעו מהמצב: קרוב משפחה שנמצא בבידוד, הזמנת עבודה מבוטלת, כנס שלא מתקיים, חתונה שנדחית.
וכך שקענו אל תוך ימים של אי וודאות.
ובעצם, העניין הוא כזה – הימים הם תמיד ימים של אי וודאות. אנחנו אף פעם לא באמת יודעות מה יביא איתו החודש, השבוע או היום. אנחנו יכולות לספר לעצמנו שאנחנו יודעות, אבל זה לא יהיה נכון. זה לא יהיה נכון בכלל. ובמצב החדש שבו מצאנו את עצמנו פתאום, כבר לא יכולנו אפילו לספר לעצמנו שאנחנו יודעות.
באותו יום חמישי העליתי לפייסבוק ולאינסטגרם שלי את התמונה שכאן מעל: טופ שוט של הנעליים שלי ושל זר נוריות ורודות וכתומות, על רקע רצפת המטבח. עוד לא הבנתי בדיוק למה. עוד לא ידעתי שזו תהיה התמונה הראשונה בסדרה שהיום מונה כבר 42 תמונות.
והנה התמונה שהעליתי שלשום – ביום שישי:
כבר לפני שנים גיליתי שאחד הדברים הקטנים-גדולים המשמחים אותי הוא זר פרחים לשבת. כשהייתי שוכחת לקנות לעצמי פרחים ביום שישי, וזה היה קורה לא מעט, הייתי אפילו טיפה מתבאסת.
בשנת הקורונה הפסקתי לשכוח. ההתכנסות פנימה הביאה אותי להתמקד על הבית, ובכל יום שישי יצאתי לקנות זר פרחים או שהרכבתי לי זר מהפרחים שצמחו במרפסת. לפעמים הקטנה שלי היתה יוצאת אל המרפסת וחוזרת אליי עם זרים קטנים ומשמחים.
כך התחלתי מתעדת את הפרחים ואותי על רקע רצפת המטבח. זה בדרך כלל קרה ביום שישי אחר הצהרים, בין בישולים לסידורים. חשוב לי לציין שיום שישי הוא לא יום רגוע במיוחד במחוזותינו. מדובר כמעט תמיד ביום עמוס ולחוץ של הכנות לשבת (אני חושבת שאם יש דבר אחד שאני מתגעגעת אליו מהתקופה בה עוד לא שמרתי שבת – זה לימי שישי הרגועים).
אבל למרות הלחץ ורשימת ה-To Do הלא קצרה, הקפדתי על אותו המנהג הקטן. במבט לאחור אני מבינה שבתוך אותם ימים מורכבים של אי וודאות (סגרים, בידודים ועוד) – חיפשתי לעצמי כיסים קטנים של וודאות ושל שמחה. חיפשתי את מה שאני יכולה להיות בטוחה בו – את מה שאני יכולה להיתלות בו, והבנתי גם שזו כנראה אני שצריכה לייצר לעצמי את נקודות האחיזה האלו.
בפועל – מבלי שהחלטתי מראש – התחלתי מייצרת סדרה של עבודות. במהלך השנה הלכתי ודייקתי את התמונות – מצאתי את הנקודה המסויימת על רצפת המטבח בה חזרתי וצילמתי, והבנתי מה הוא מנח הרגליים ״הנכון״ ביחס לאריחים.
במהלך השנה גם הלכתי והתחייבתי אל הריטואל השבועי: מתוך 42 התמונות שצולמו ב-61 השבועות האחרונים, 22 התמונות האחרונות צולמו ב-22 ימי השישי האחרונים ברצף. לא פספסתי.
בראשית תקופת הקורונה נונה אורבך, אמנית ומטפלת באמנות, כתבה מילים שהדהדו בי: ״עבודה בסדרות היא כמו המטרונום של הלב. כמו הנשימה. המקצב מרגיע ומכיל את הפלט שמתנקז לאיטו החוצה. אין ציור אחד יפה שיש לציירו. ויש נחת.״
בפוסט קודם בבלוג התייחסתי לספרה העדין והיפה של נונה, ובין היתר לבקשה שביקשה מאחת ממטופלותיה, לה נתנה פנקס קטן: להתחייב לשרבט על כמה ניירות מדי יום. לא חשוב שכל שרבוט או שכל תמונה תהיה יצירת מופת. מדובר ביצירות קטנות שמתחברות באופן פשוט אחת אל השנייה, ומרכיבות יחד מהלך גדול ורחב יותר.
אני חושבת שמעניין לשאול את עצמנו מה אנחנו עושות בכל יום, ומה אנחנו עושות בכל שבוע. ריטואל הפרחים לשבת שלי, שהתעצב לו במהלך השנה האחרונה, אירגן את השבועות שלי סביב מעשה פשוט ומשמח. בתקופה בה לא יכולתי להסתמך על מסגרת מסודרת או על תכנון קדימה, המעשה השבועי הקטן הזה הכניס סדר פנימי ושמחה אל היומיום שלי.
ואני ממשיכה.
אפשר לראות את כל 42 התמונות יחד בהאשטג באינסטגרם שלי – #flowersandfeetinthekitchen
מקסים!
תודה אהובה.
כיף שאת קוראת ומגיבה כאן.
איזה ריטואל מקסים! וגם ציטוט של נונה המוכשרת אז בכלל ✨ עשית לי חשק לעשות גם איזה ריטואל מצולם משל עצמי ☺️
עמית, תודה רבה!
כיף שזה מצא חן בעיניך 🙂
מחכה לראות באיזה ריטואל תבחרי…
אני כל כך מתחברת למה שכתבת על איים של וודאות ושמחה. אני אימצתי בתקופה הזאת את טרנד הג'ונגל האורבני שאני מטפחת באהבה רבה בסלון.
נכון!! אני זוכרת שכתבת על הצמחים אצלך בסלון.
כל כך חשוב למצוא את המשהו הזה – בחיים בכלל ובטח בשנה כזו.
מרתק, לעקוב אחר התהליך ולראות את תוצאותיו.
תודה רבה, חוה!
שמחה מאוד שאהבת.
מהמם, עפתי על התמונות!!
תודה רבה, מיכל!!
המנהג הזה וכל התמונות בהשטאג שלך פשוט קסומים.
האמת שלא חושבת שהצלחתי לייצר לעצמי איזה כיסים של וודאות, אולי רק הליכות בטבע.
אבל בשנה האחרונה מאז שגיליתי אותך ואת הבלוג שלך, אני מסיימת לקרוא אצלך פוסט וישר מסתכלת על הסביבה שלי באור ורוד ונעים יותר, מחפשת את הטוב ואת "הפלאות" שמסביבי.
אז תודה לך על זה 🙂
נדמה לי שהליכות בטבע זה לגמרי לגמרי כיסים של וודאות.
תודה רבה, מיכל יקרה, על המילים הטובות שלך.
כמה זה ממלא אותי ומרגש אותי לקרוא.
הכי שמחה שהכרנו כאן במרחב הוירטואלי 🙂
גם אני חשבתי לפתוח במסורת שכזאת פרחים לשישי כי זה תמיד משמח כל כך, חיזקת אצלי את הרצון הזה שוב עם כל הזרים הנפלאים והתמונות, תודה לך 🙂
הי נופר, אני באמת ממש ממליצה על המסורת הזו 🙂
תודה רבה על הקריאה, ועל המילים הטובות!!
הכי פרחים לשבת. תמיד אהבתי. שנים חיכיתי שיביאו לי פרחים לשבת, עד ששחררתי והחלטתי שאין בזה צורך והתחלתי לדאוג לזה בעצמי. מחוץ לעיר האפשרויות והמבחר מוגבלים, אבל בזכות חברה נהדרת שהרימה את הכפפה ודאגה לנו למשלוחים למושב, אנחנו בתקופת פריחה מופלאה בתחום… 🙂
מיטלי, גם אני בדיוק עברתי את התהליך הזה –
של לחכות לקבל פרחים לשבת – ואז להבין שזו מתנה שאני נותנת לעצמי!!
בבקשה תשלחי לי תמונות של הפרחים שלכם לשבת 🙂
את שלושת חודשי החל"ת שלי העברתי בבניית הבלוג והגשמת החלום שלי 🙂
האמת, כבר מזמן משתעשעת במחשבה לעשות סדרות של תמונות וזה פשוט לא קורה לצערי… איך מתחילים??
איזה כיף קודם כל שעשית את זה והגשמת את החלום!!!
ולשאלתך – פשוט מתחילים!!
תחשבי על תמונה שמתחשק לך לצלם שוב ושוב, כולל ואריאציות שתוכלי ליצור בה.
זה לא צריך לצאת מושלם, זה צריך להיות מספיק טוב.
ומתמונה לתמונה – הולכים ומשתפרים.
יאללה – תעדכני כשתצאי לדרך. אני כבר סקרנית.
ריטואל נהדר, ובעיקר ההצטברות שלו יוצרת איזו הרמוניה ויופי ועושר. בימי הסגרים הריטואלים שלי כללו הליכה בערב עם פודקאסט, הרכבת פאזלים (עם פודקאסט). גם אני מצאתי מפלט בצמחים בתקופה הזו ויצאתי הרבה להשקות את הגינה ולהסתכל עליה.
נעמה יקרה,
תודה על התגובה שככה באה לי בהפתעה על פוסט ״ישן״.
יש איזה עונג מיוחד בתגובות שמגיעות פתאום לא על הפוסטים האחרונים שעלו לבלוג.
אני כל כך אוהבת ריטואלים – מכל מיני סוגים.
לפעמים אני ממש רוצה שהימים שלי יהיו מלאים בריטואלים – אבל כמובן לא פשוט לתחזק ולהתמיד.
את בעצמך פרח וכל הסובב אותך פריחה כל הפריחה סופה שפורחת קמלה ומתחדשת הכל כפתור ופרח ואת בפוסט הפריחה מפריחה את אפור היום יום במכחול הראיה שלך אצלנו במרוקו האימרה אני פרחה פירושו אני פורחת
תודה רבה, רפי.
המילים שלך פרחוניות, יפות ומשמחות.
איזה יופי של מילים, צבעים ורעיונות, הכל נשזר אחד בשני. והאסתטיקה המרגשת. תודה דניאלה!
תודה רבה, מעיין יקרה!
מרגש לקבל תגובה על פוסט מפעם…