תשירי את זה

יש לי מקהלה קטנה-גדולה בלב ובחיים, והיום אני רוצה לספר לכן עליה: קוראים לה מקהלת הרמוניקה – ואם עוד לא הכרתן, הגיע הזמן.

בחורף של תחילת 2019

נעה אביב העלתה לפייסבוק סרטון בן כמה דקות, של איזו מקהלה מופיעה בשיר מעולה. לא הכרתי או ידעתי דבר על המקהלה, אבל מה שהותיר עלי הכי הרבה רושם – זה כמה כיף היה נראה שם על הבמה.

אני רוצה לשיר עם החבורה הזו, אמרתי לעצמי. מייד כתבתי לנעה לברר פרטים. נשמע נהדר, חשבתי. חייבת להצטרף, המשכתי לחשוב. ואז – החיים (עברה שנה וחצי). שוב כתבתי לנעה, והיא ענתה לי: תרצי להצטרף הערב?

הצטרפתי.

מאז שאני זוכרת את עצמי

אני אוהבת לשיר. כילדה הייתי שרה לעצמי המון. בטיולים בתנועת הנוער תמיד הכי התרגשתי מהשירה המשותפת באוטובוס. בדרך חזרה לירושלים – כשכבר הייתי צרודה מרוב צרחות מורל – הייתי מתבאסת כל כך שאני כבר לא מצליחה לקחת חלק בשירה הזו. בחטיבת הביניים הבטתי בהערצה בבנות התיכון ששרו בטקסים, ואז כשהגעתי לתיכון זכיתי אפילו לשיר קצת בעצמי.

ואז – יותר משני עשורים ידעתי כמה אני אוהבת לשיר, אבל לא יצא לי לעשות את זה בהתכוונות אמיתית. כשהצטרפתי למקהלת הרמוניקה חזרתי למשהו נעים ומוכר, אבל גם התחלתי משהו חדש לגמרי. מעולם לא שרתי קודם לכן במקהלה, לא יצא לי לאחוז או לשיר מדף תווים, וגם לא ידעתי שאני שרה אלט (כלומר – ידעתי שאין לי קול גבוה, אבל לא היה לי מושג מה זה בעצם אומר במושגים של מקהלה).

ולפני שבועיים חגגתי ״מקהולדת״

(חגגתי בלב. התמונה היא מיום ההולדת של נעמי שלי)

כבר שנתיים שאני חלק מהמקהלה הנהדרת הזו, שמהרגע הראשון כמעט – הפכה למתנה ענקית ומופלאה ביומיום שלי. הדבר העצום הזה הוא הודות לשתי נשים מיוחדות מאוד:

לנעה אביב, מנהלת המקהלה, כבר הקדשתי כאן בבלוג פוסט שלם בפינת ירושלמיות משמחות, ותוכלו למצוא בו גם את כל סיפור הרקע של המקהלה. בתחילת הדרך נעה איחדה כוחות ולבבות עם מעיין בר-סבר (המוכשרת שאין דברים כאלה) שהפכה למנצחת של המקהלה, וגם כותבת את כל העיבודים (המרהיבים והמקוריים!!) שאנחנו שרות. נעה ומעיין יוצרות – מעצם ההוויה והכוונה שלהן – קהילה מקבלת ואוהבת מלאה בטוב וצחוק ויופי.

בפוסט הקודם שעלה לבלוג

כתבתי על ריטואל שלי שבא לסיומו. ככל שאני חושבת על זה, יש לי לא מעט ריטואלים קטנים – ואחד מהם קשור למקהלה: העמוד הראשון של כל שיר חדש שאנחנו מתחילות ללמוד, מקבל סימון בוואשי טייפ משלו (יש לי אוסף נכבד של המשמחים הקטנים האלה), ועל גב הקלסר אני מסדרת פיסה קטנה מכל וואשי על פי הסדר שבו למדנו את השירים – בטורים לקראת קונצרטים (מדי שנה יש לנו, בשאיפה, קונצרט חורף וקונצרט קיץ).

למה אני עושה את הדבר הזה?

1. ככה.
2. כי אני קצת משוגעת.
3. כי אני אוהבת לתעד.
4. כי זה משמח אותי.
5. כל התשובות נכונות.

לפני כמה שבועות

הופענו במרפסת של מוסללה בבניין כלל במסגרת פסטיבל ״גג עדן״ (והיה כזה כיף). והנה חודש יולי כבר החל – מה שאומר (חוץ מזה שהחופש הגדול כבר שוקק במחוזותינו) שקונצרט הקיץ שלנו הולך וקרב בצעדי ענק.

בשבוע הבא, יום שלישי 12.7, נעלה לבמה באולם הקונצרטים של ימק"א בירושלים – ונשיר ביטלס ואתניקס, יהודית רביץ וקרול קינג ועוד נסים ונפלאות פרי עיבודיה של מעיין שלנו. אנא ראו את הפוסט הזה כהזמנה רשמית לקונצרט.

מי אמרה שאין אצלי בבלוג תוכן שיווקי?

זה הלינק לכרטיסים – כנסו, כנסו.

ורק שתראו ותדעו מה אתן עשויות לפספס, הנה להיט מקונצרט הקיץ שלנו לפני שנה.

הפוסט הזה מוקדש באהבה גדולה לנעה שבקרוב יוצאת עם משפחתה להרפתקה חדשה.

הגעגועים כבר גועשים אצלי.

כתמיד, כל כך אשמח לשמוע מכן. אולי תכתבו לי בתגובות? הנה, ממש כאן ↓